טובה (זיזי) בת מלי לבית גולדבלט וחיים כהן נולדה ב- 13.9.1928 בעיירה בוטושני ברומניה. בת שנייה להוריה. כשהיתה בת שלוש נולד בן הזקונים חנוך (היינריך). אחותה הגדולה של טובה חלתה בילדותה בסקרלטינה ומתה. האב עסק במסחר והאם עקרת בית עסוקה בגידול ילדיה, בית חם ואוהב. הילדים גדלו ברוח המסורת היהודית – ארוחות שבת וציון החגים היהודיים. בבית שררה זיקה לציונות, אחיה של האם, מרדכי (מרצ'ל) גולדבלט עלה לארץ ישראל בשנת 1934 והצטרף עם השלמת "מלט" הרומנית לקיבוץ שריד.

עד כיתה א' היתה טובה בבית לצד אמה, ממנה קיבלה את הכישרון למלאכות יד שונות. כשהיתה בת שש החלה ללמוד בבית הספר שממול לבית לאחר שאמה הלכה אל המנהלת וביקשה ממנה לקבל את הילדה ש"הסתובבה לה בין הרגליים", כך סיפרה טובה. היתה זו בקשה חריגה כי ברומניה של אז גיל הכניסה לכיתה א' היה שבע. טובה נכנסה לכיתה של בנות, לבוש אחיד, שמלה עם צווארון ושרוולים. עד מהרה התגלתה כתלמידה טובה. כשהיתה בת תשע, לצד הלימודים החלה סורגת שמלות ובעזרת אמה היתה מוסרת אותן לחנויות שימכרו אותן עבורה. בסוף כיתה ד' סיימה את בית הספר היסודי והחלה בכיתה ה' את לימודי "התיכון" כפי שהיה נהוג ברומניה באותם ימים. בדיוק אז, כשהיא בת 11, פרצה מלחמת העולם השנייה. בעיר ובבית הספר החלו להרגיש באנטישמיות. באמצע שנת הלימודים הורחקו התלמידים היהודים מבית הספר. טובה עברה ללמוד בבית ספר אחר, מרוחק יותר, צועדת יום-יום הלוך וחזור ברגל. החיים בבית השתנו אבל המשפחה נשארה לחיות ברומניה. האב נשלח לעבודות כפייה ביער. מדי בוקר היה יוצא ובבית היתה דאגה רבה האם ישוב בסוף היום או לא. הפרנסה היתה בדוחק.

לקראת סוף המלחמה, כשהיא בת 17, מצאה טובה עבודה כאסיסטנטית לרופא שיניים. לא היתה לה הכשרה לכך וגם מראה הדם הבהיל אותה, אבל רופא השיניים היה מתחשב ולא אחת שלח אותה לחכות בחוץ עד סוף הטיפול. לימים אותו רופא שיניים הגיע לבקר בקיבוץ. בארוחת צהרים בחדר האוכל הוא רצה לדעת כמה עליו לשלם. כשנאמר לו שבחדר האוכל לא משלמים הוא השתומם, לא הבין איך העסק הזה עובד.

אבל נחזור אחורה… המלחמה תמה ואצל טובה גובר הרצון לעלות לארץ ישראל בעקבות הדוד שעלה מזמן ואחיה חנוך שעומד לעלות גם הוא, במסגרת עליית הנוער. בהיותו בן 13 הצטרף חנוך ל"השומר הצעיר". בדצמבר 1947, והוא בן 16 עלה לארץ ישראל עם קבוצה של נערים לקיבוץ עין החורש וביחד עם עוד קבוצת נערים התגבשו לקבוצת "ארז-אשד". באפריל 1950 הגיע עם בני קבוצתו להשלים את קיבוץ שמיר, שם הכיר את איה וביחד בנו את ביתם בקיבוץ.

בשנת 1950 עלתה גם טובה ארצה, לקיבוץ שריד, קיבוצם של הדוד מרדכי גולדבלט (שבינתיים שינה את שם משפחתו לתלמי) ושל אשתו יהודית, והם המשפחה שלה. שנתיים יותר מאוחר הגיעו ההורים ועברו את תלאות העולים של ראשית המדינה – שער עליה, מעברה, ומשם לשיכון עולים בעכו. האב עבד בבניין ולאחר מכן ב"נעמן".

ב- 1964 נפטרה אמה של טובה לאחר מחלה. אחרי מותה עבר אביה לקיבוץ שמיר לגור לצד בנו חנוך.

ב-10 בינואר 1979 פקד אסון את משפחתה של טובה – בתאונת דרכים איומה נספו אביה חיים ואחיה חנוך עם אשתו איה.

בשריד עבדה טובה תחילה במטעים ובכרם ואחר כך במטבח. במטבח פגשה את משה פרי שנשלח לשריד במסגרת "החזרת ימי עבודה". משה, ניצול שואה, היחיד ששרד מכול משפחתו, היה אז חבר בקיבוץ "היוצרים" (לימים קיבוץ שמרת). הקשר בין משה לטובה התהדק. אחרי טקס החתונה אצל הרב ערכו בקיבוץ מסיבה ועוד אחת אצל הוריה של טובה בעכו. תחילה הם הלכו לקיבוץ שמרת, אבל לטובה, שרק לאחרונה החלה להשתלט על "העברית", היה קשה עם "ההונגרית" שהיתה השפה הרווחת על מדרכות הקיבוץ. "לא הבנתי מילה" היא סיפרה והזוג הצעיר נדד בחזרה לשריד. כאן הם הקימו את ביתם ונולדו  ילדיהם שאול, מרים ותמר.

טובה נכנסה לעבוד כמטפלת בבית הילדים. בהמשך נשלחה להשתלמות בת שלושה חודשים ב"אורנים" למטפלות תינוקות שלאחריה החלה לעבוד בבית התינוקות. שם מצאה את מקומה ואהבה את עבודתה.

ב- 10.7.1984 נפטר משה בחטף. בן 58 בלבד.

כשביקשה טובה לסיים את עבודתה בבית התינוקות נשלחה לקורס תפירה ב"רופין" ולאחריו נכנסה לעבוד במתפרה הסלונית של הקיבוץ, חוזרת למיומנויות הישנות שלה עד שראייתה נחלשה.

היא נכנסה לעבוד ב"בובתיק". גם שם תבונת כפיה מוצאת ביטוי. היא רוקמת, סורגת וגם פוגשת חברים.

בשנים האחרונות, כשראייתה נחלשה יותר נאלצה להישאר בביתה.

טובה נפטרה ביום הולדתה ה-94

זכרה יהיה שמור עמנו

*********

טובה אמא לשאול, מרים ותמר וסבתא לנכדים ונינות