אבא נולד ב- 18.5.1917 בעיירה ארבנדורף בגרמניה, להוריו היינריך ופאולה וייס. ששה ילדים נולדו במשפחה ;שניים מהם נפטרו בגיל צעיר מאוד ונקברו בבית הקברות היהודי בעיר השכנה וויידן. בבעלות משפחת וייס ומשפחת האושילד, בני הדודים, היו בית מסחר ומזקקת בירה בעיירה, שסיפקו את צרכיהם של תושבי העיירה וכפרי האזור.
ארבנדורף היתה, והינה עד היום, עיירה קטנה. התגוררו בה רק חמש משפחות יהודיות. לעומתה, בעיר וויידן השכנה, היתה קהילה יהודית גדולה שסיפקה בתי ספר, שירותי דת, וקבורה.
בגיל צעיר נשלחו ילדי וייס והאושילד ללמוד בוויידן. הם גרו בתנאי פנימייה בביתו של עמנואל שטראוס ששימש כרב, חזן, מורה ושוחט בקהילה היהודית בווידן. אורח החיים הדתי שנכפה על ילדיי וייס והאושילד גרם לכך שתקופה זו, יותר משקרבה, הרחיקה את אבא, אחיו ובני הדודים מהדת.

אבא פנה לציונות בעקבות שלט שהציבו שני אנשי S.A. בכניסה לבית העסק של המשפחה ועליו נכתב: "אל תקנו אצל יהודים" (1934), וגם "בזכות" קצין נאצי שהיה ידיד המשפחה. כשסבא היינריך וייס הסתבך בקטטת שיכורים ונעצר, יזם הקצין את שחרורו מהכלא. אותו קצין הציע למשפחות וייס והאושילד למכור את העסקים שלהם ורכושם בארבנדורף ולעלות לארץ ישראל. מיותר לציין שהוא היה זה שקנה את הרכוש בסכום מגוחך. מאוחר יותר אף נבחר לראשות העיירה.

סבא היינריך שהבין שהעתיד בגרמניה צופן רעות, יצא לביקור בפלסטינה, קנה משק בגן השומרון ועלה לישראל עם אשתו ובתם הצעירה. אבא, שנחשף לציונות עוד בעיר הולדתו, יצא להכשרה חקלאית בחווה הולנדית  כדי שיוכל בבוא היום לעזור להוריו במשק המשפחתי בגן השומרון וגם להגשים חלום: הקמת קיבוץ. (אחד מסיפורי החווה: על מנת לא ללכלך את המיטה, היה אבא הולך לישון עם גרביים).
ב- 1936 עלה אבא לארץ והצטרף להוריו בגן השומרון, אך חיידק ההגשמה לא נתן לו מנוח לכן הצטרף לקבוצת צעירים יוצאי גרמניה (לימים "קיבוץ ה") שעשו הכשרה במלבס – פתח תקווה. לאכזבתו של אבא וחברי הקבוצה, במקום להקים קבוץ חדש הם נשלחו ב- 1941 להשלים קיבוץ קיים, את קיבוץ שריד. בנובמבר 1945 נשא אבא לאשה את אמא, דבורה לבית גלוזמן, שהיתה גרושה ואם שכולה.
עם לידתו של אחי הצעיר, החליטו הורי להיפרד מהשם הגלותי וייס ובחרו בשם עברי למהדרין: צחר.

אבא עבד בחקלאות כמעט כל חייו, אך גם נרתם למשימות ותפקידים חברתיים. בשנותיו האחרונות, לרגל מצבו הבריאותי שהורע, נאלץ לעזוב את החקלאות ועבר לעבוד במפעל "גמל". העבודה במפעל היתה עינוי בשבילו.
בקיץ 1986 התגלתה אצל אבא מחלה ממארת. כעבור שלושה שבועות, ב- 6.9.1986, נפטר אבא בביתו.
אבא היה איש צנוע וחרוץ, מסור לכל דבר בו האמין, מכבד את כל הסובבים אותו.  
תכונות אלו סללו את דרכו בכל עבודה או תפקיד אותו מילא בקיבוץ. האהבה והערכה להן זכה בחייו מוזכרות שוב ושוב גם עשרות שנים לאחר פטירתו.

רשמה: רעיה (וייס צחר) קליין

* * * * * * * * * 
 זאב אבא לרעיה ודורון וסב לנכדים