אמה, אמולדה, בת ברטה ולודוויג, נולדה ב- 28.6.1902 בעיר פילזן שבחבל הסודטים. בגיל צעיר מאד התייתמה מאמה וגדלה עם אביה כבת יחידה. האב השתייך למעמד הסוחרים הזעיר בורגנים. בבעלותו היה בית מרקחת. לאחר מות האם נישא האב בשנית, אך נפטר שנים מעטות לאחר מכן. אמה גדלה אצל לוטה-שרה, אשתו השנייה של האב.

כבת שתיים עשרה הצטרפה לתנועת הנוער הציונית "תכלת-לבן" ונתפסה לרעיון. אהבה את הפעולות, את חיי החברה, את שיחות הרעים. את הכינוי אמולדה, בו היתה מוכרת לכולנו, כנראה קיבלה בתנועה.

כשהתעורר באירופה הזרם שקרא להגשמה ציונית הלכה למעשה, היתה אמולדה בין הראשונים שיצאו להכשרה חקלאית. במשך שנתיים חייתה בחוות הכשרה חקלאית לחלוצות באולפלדן שבגרמניה, שם, בעבודה מפרכת וקשה, השתלמה בעיקר בגידול ירקות.  עם חבריה ב"תכלת לבן", שעתה קראו לקבוצתם "ביברכה" (על שם הכפר ביבריך שבו נוסדה הקבוצה ושבו נרשם ביוני 1922 מצעה הרעיוני) יצאה לדרך חלוצית בארץ ישראל.  

בשנת 1924 הגיעה ארצה עם ראשוני "ביברכה" לעין גנים שליד פתח תקווה. משם עברה עם הקבוצה לעפולה ולחיפה בחיפוש אחר מקורות פרנסה. בראשית 1927 התאחדו חברי "ביברכה" עם קבוצת "אחוה" הליטאית, שחבריה עלו להתיישבות קבע מספר חודשים קודם לכן, וביחד יסדו את קיבוץ שריד.

שנים רבות עבדה בענף המטעים במהלכן רכשה ידע מקצועי רב. חשה סיפוק מההישגים, מצמיחת הענף, מהשהייה בשטח הפתוח, מהחברותא שהתפתחה עם חברים ובני- גרעינים שאיתם עבדה במטע. עם כולם המשיכה לשמור על קשרים גם לאחר שחלקם עזבו את הענף והלכו להקים, או להשלים, קיבוצים אחרים.

כשחלתה עברה לעבוד במחסן הבגדים.

אמולדה היתה אשה חזקה שלא חששה להביע את דעתה. בחיי הקיבוץ הצפופים ידעה לשמור על עצמיותה, על אופייה וייחודה.

היא הקימה משפחה עם מנחם צנטנר, שגם הוא נמנה עם קבוצת המייסדים הצ'כית "ביברכה", היכרות שתחילתה בימי תנועת הנוער "תכלת לבן", ונולדו להם רחל והתאומים אמנון ועודד. בחדרם הקיבוצי הקטן, ללא תנור בחורף ואוורור בקיץ, מצאו בית חם ואוהב גם ילדים אחרים שהיו באים אליהם לשעות של הבילוי המשפחתי.

כל שנותיה בקיבוץ חיה בתחושה של שלמות עם דרך החיים בה בחרה בצעירותה. החיים אכן היו קשים, אך נעשו מתוך אמונה שלמה של יצירת יש מאין, באופטימיות ושמחה ובהכרת תודה על מה שיש.

בת 68 במותה.

יהי זיכרה ברוך.

*********

אמולדה אמא לרחל, עודד ואמנון וסבתא לנכדים