מנחם בן מרים ונחמיה נולד בעיר בריקס בצ'כיה. אביו עסק בסחר בהמות וכמו רוב היהודים שחיו באזור זה, כנראה מאז ימי גירוש ספרד, השתייכה משפחתו למעמד הזעיר בורגני על כל המשתמע מכך.

בהיותו כבן תשע הצטרף לתנועת הנוער הציונית "תכלת לבן", כשעיקר הפעילויות הן צופיות, ספורט וטיולים. עם סיום הגימנסיה החל ללמוד וטרינריה באוניברסיטת פראג. תקופת לימודיו ארכה חודשים מעטים בלבד. ללא ידיעת הוריו, עזב מנחם את האוניברסיטה והצטרף לאחדים מחבריו בחוות הכשרה ליד ברטיסלבה, כהכנה לעליה לארץ ישראל.

לקבוצתם הם בחרו את השם "ביברכה", על שם הכפר ביבריך בגרמניה, שבו נכתב, ביוני 1922, המצע הרעיוני של הקבוצה. להוריו נודע הדבר מספר חודשים לאחר מכן ובלב כבד הם נאלצו להשלים עם הבחירה של בנם.

בשנת 1925 עלה מנחם לארץ ישראל והצטרף לחבריו לקבוצה שעלו לפניו והתקבצו בעין גנים שליד פתח תקווה. מטעם הקבוצה נשלח ללמוד בבית הספר החקלאי מקווה ישראל. במשך כשנה למד להיות רפתן, מקצוע שבו יתמחה, ועמו יזוהה במשך כל חייו.

בתקופת לימודיו עזבו אחדים מחברי "ביברכה" את עין גנים בחפשם אחר מקורות פרנסה, והצטרפו למקימי העיר עפולה, שתוכננה להיות בירת העמק. עם בוא החורף, כשהכול הפך בוץ והעבודה בעין גנים ובעפולה פחתה, עברו כל חברי "ביברכה" לשכונה הגרמנית בחיפה, שם הקימו את מחנם. חלקם עבדו בייבוש ביצות ואחרים עבדו בקבוצת הבניין שבנתה בהדר הכרמל.

באותו זמן החלו שיחות על איחוד בין קבוצת "ביברכה" הצ'כית וקבוצת "אחווה" הליטאית, שזה לא מכבר עלתה להתיישבות קבע על גבעת שריד. בראשית 1927, כשהאיחוד יצא לפועל, נשלח מנחם בשל היותו רפתן לייסד את הרפת בקיבוץ לשריד.

הוא החל לעבוד ברפת שמנתה אז שמונה פרות דמשקאיות. פעמיים נשלח לדמשק כדי לרכוש פרות לשריד ולמשקים נוספים. שנים מאוחר יותר נשלח להולנד, מטעם ענף הבקר לחלב, לקחת חלק בקניה של 450 פרות הולנדיות, שיחליפו את הפרות הדמשקאיות.

עשרים שנה עבד מנחם ברפת במסירות והתמקצעות. עבד במשמרות מסביב לשעון, בשעות הלילה ובשעות של הבילוי עם הילדים, עם הרבה סיפוק והמון "סיפורי פרות ופרים". בהמשך עבר לעבוד ב"און" – אגודה להזרעה מלאכותית, שהוא נמנה עם מייסדיה. שם עבד יותר משלושים שנה עד צאתו לפנסיה ועוד.

בשריד הקים משפחה עם אמולדה לבית ליבשטיין שאותה הכיר עוד מימי "תכלת לבן" בצ'כיה. הם הביאו לעולם שלושה ילדים, את רחל והתאומים אמנון ועודד.

לאחר פטירתה של אמולדה נישא בשנית, לאסתר, איתה חי עד יום מותו.

הוא הלך לעולמו שבע ימים ומעשים. היה אוהב חיים וקשור מאד למשפחתו, יצר קשרים עם צעירים, שמר על חברויות מימי צעירותו והרבה לכתוב דברי הומור מחורזים לכל אירוע, מאמרים מקצועיים, תגובות, נרגזות בדרך כלל, על כל מה שלא נראה לו. וגולת הכותרת – הספר שכתב על חייו ועל קיבוצו , "מעשים – פרקי חיים", אותו זכה לראות יוצא לאור שנתיים לפני מותו.

*********

מנחם אבא לרחל ולתאומים אמנון ועודד, וסבא לנכדים