משה ציפור

צפור (פוגל) משה (ארוִין)

בן קלרה והיינריך

נולד ב- 5.9.1903 בעיר פילזן בצ’כיה

עלה ארצה ב- 1925

הגיע לשריד בשנת 1927 עם הראשונים –

חברי קבוצת “ביברכה”

נפטר ב- 21.7.1997

משה צפור בן קלרה לבית פרוינד, והיינריך פוגל נולד ב- 5.9.1903. בן שני אחרי בת בכורה שנפטרה ממחלת הדיפטריה בהיותה כבת ארבע בלבד, עוד לפני שמשה נולד.

האם עזרה לאב בחנות לאביזרי אופנה לגברים, Der Kravattenvogl, שהיתה בבעלותו בעוד משה הקטן נשאר בבית עם אנה, האומנת שגידלה אותו בשפה הצ’כית. היה זה בית יהודי ליברלי שבו לא שמרו על מנהגי כשרות, אך ציינו את החגים היהודיים. בהיותו בן שש החל לומד בבית הספר העממי. בן 11 הצטרף לתנועת ה”בלאו וייס” (תכלת לבן), משם זכר לספר על טיולים שערכו הילדים, מדי שבוע בחיק הטבע.

ב- 1916, במהלך מלחמת העולם הראשונה, גויס אביו לצבא האוסטרי ושירת כשנה בהונגריה. בתקופה זו ניהלה האם את החנות ומשה עזר לצדה. בד-בבד למד אצל רב לקראת חגיגת הבר מצווה, אך את החגיגה נאלצו לדחות עד לשובו של האב הביתה.

כשמלאו למשה 14 נולד אחיו הצעיר קרל. פער הגילים והמרחק הגיאוגרפי יצרו ריחוק בין האחים – הם גדלו בעולמות שונים. בעתיד יפנה אחיו ללימודי משפטים, בעוד עיניו של משה נשואות להגשמה חלוצית בארץ ישראל. האב, שלדברי משה היה יהודי טוב אך לא ציוני נלהב, לא ראה בעין יפה את רצונו של בנו להיות פועל בארץ ישראל ודרש ממשה ללמוד באוניברסיטה טרם עלייתו לפלסטינה. הפשרה היתה לימודים בפקולטה האקדמית לחקלאות.

ב- 1921 עם סיום מבחני הבגרות, יצא משה ללמודי חקלאות בפקולטה באוניברסיטת “האלה” בגרמניה. לצד שיעורי החקלאות השתתף גם בשיעורי תיאולוגיה בפקולטה לפילוסופיה. בחופשות מהלימודים נהג משה להצטרף לחבריו בתנועת “תכלת לבן” שהכשירו עצמם לעבודה חקלאית לקראת עלייתם לארץ ישראל. את הכשרתו לעגלונות עשה עם חברים נוספים אצל איכרים בכפר “ביבריך” בגרמניה. ב”ביבריך” נכתב, בשנת 1922, המצע הרעיוני אידיאולוגי של הקבוצה והוענק לה שמה – “ביברכה”, המשלב בחובו את שם הכפר שבו נוסדה הקבוצה ואת המילה העברית – ברכה.

ב- 1924, עם סיום לימודיו נסע משה לפראג ושימש כמזכיר ההסתדרות הציונית של בוהמיה וחבר הנהלת “תכלת לבן”. באותה שנה פגש את מאיר יערי בועידת תנועת הנוער העולמית בדנציג (מפגש שבעקבותיו ימצאו הוא וחבריו את דרכם ל”קיבוץ הארצי של השומר הצעיר”).

ב- 1925 עלה ארצה עם עוד חברים מקבוצת “ביברכה”. בחורף 1926-27 עם האיחוד בין קבוצתו “ביברכה” וקבוצת “אחוה”, שזה לא מכבר עלתה להתיישבות על גבעת שריד, פגש את טובה (גיטל) לבית בלזם. במהרה הם בנו את ביתם בשריד והולידו את עמוס, אסתר ודפנה.

בימיו הראשונים בקיבוץ היה עגלון. כעבור שנה, ב- 1928, יצא בשליחות הקיבוץ לגייס כספים, בין היתר לרכישת הטרקטור הראשון, האבנס. מאז מילא תפקידים מרכזיים בקיבוץ ובתנועה. בבית כיהן כמזכיר קיבוץ, סדרן עבודה וריכז ועדות שונות. יצא לשליחויות מטעם התנועה ומפ”ם, שימש ציר בשלושה קונגרסים ציוניים באירופה, אך עיקר פועלו היה בתחום העיתונאות. תחילה ככתב בביטאון השומר הצעיר ואחר כך חבר מערכת בעיתון “משמר”. עם הקמת מפ”ם, ב- 1948, שימש חבר מערכת “על המשמר”, אחראי על נושאי חוץ ובעיות בינלאומיות וכותב מאמרי מערכת.

צפור היה אינטלקטואל ואיש ספר הרגיש לספרות טובה וליופי נשי ובהתאמה פרסם סדרת מאמרים על קורות חייו של פראנץ קאפקא ותרגם את חליפת המכתבים בין קאפקא לאהובתו, מלינה היפה.

ב- 1949 גוייס, ביחד עם אלכס פרג, להקים את “גבעת חביבה”.

ב- 1964, לרגל מאה שנה לאינטרנציונאל הראשון, יצא לאור ספרו “מראשית מצערה”.

עד שנת 1977 היה עיתונאי פעיל. כששב הביתה לאחר שנים רבות של פעילות, המשיך להתעניין ולהתבטא בפוליטיקה ובנושאים שברומו של עולם, קרא הרבה ספרים ועיתונים וכתב מכתבים למערכת.  בשנותיו האחרונות, כשמצבו הבריאותי הידרדר, עבר ל’בית הבריאות’ וגם אז המשיך להיות אידאליסט בכל רמ”ח אבריו, ושותף פעיל באסיפות הקיבוץ.

בן 94 הלך לעולמו.


 

לצפור,

(אני קראתי לו “צפור”, כי אנחנו קראנו להורים בשמות. דפנה אומרת “אבא ואמא”)

כל ימי חייו, תמיד, היו פוליטיקה ואידיאולוגיה. הקיבוץ וחייו האישיים דבוקים זה בזה בלי יכולת להפריד. הוא היה מאושר אם הצליחה הפגנה של מפ”ם, ונלהב כשנערכה מסיבה מוצלחת בקיבוץ. ביולי 1991, בן 88, כששולה טובין באה לראיין אותו אמר: “אני לא רוצה לעסוק בי, אלא בנושא הקיבוץ, הסוציאליזם והמהפכה הרוסית. נתחיל בקיבוץ ונעבור לשינויים בעולם”. שעות רבות ישבה שולמית וראיינה את צפור והוא תמיד חזר לעניינים שברומו של עולם.

90 שנים. כמה דורות זה? אין סוף זיכרונות. בן 86 היה לצפור התקף לב קשה: שוק חשמלי, טיפול נמרץ. אחרי כמה ימי מנוחה בבית הגיעה שבת. שעה תשע בערב. צפור קם ללכת. “לאן” צועקת טובה, “אתה חולה!”, “יש אסיפה! יש שם סעיפים חשובים, אני הולך לאסיפה.”

צפור נולד ב- 5.9.1903 בעיר הצ’כית פילזן. לאביו הייתה חנות חפצי אופנה לגברים. אמו הייתה עקרת בית. הבית, בית מתבולל. רק ביום כיפור הולכים לבית הכנסת. צפור למד בבית ספר ריאלי, גרמני, ועשה תעודת בגרות. במערב אירופה קמה תנועת נוער יהודית שסיסמתה “חזרה לטבע” (חיקוי לצופים הגרמנים). לפי צבעי הדגל היהודי קיבלה את שמה – “בלאו וייס” – “תכלת לבן”. צפור היה חבר בה מגיל 11. אחר כך מדריך ומנהל קבוצה. בעקבות אירועי מלחמת העולם הראשונה הפכה “תכלת לבן” לתנועה ציונית-חלוצית, שמטרתה עליה והגשמה. לצפור חלק חשוב בתמורה זו. הוא יצא להכשרה חקלאית אצל בעל אחוזה יהודי, והשתתף במושבות קיץ חקלאיות תנועתיות. אביו התנגד לפעילותו בתנועה. צפור התלבט בין לימודי פילוסופיה באוניברסיטה לבין הגשמה חלוצית. הפשרה שלו: ללמוד חקלאות באוניברסיטה: חקלאי – אקדמי!  

בינתיים, קבוצת “תכלת לבן” שעבדה בכפר הגרמני “ביבריך”, הקימה בפסח 1923 את קבוצת “ביברכה” להגשמה חלוצית בארץ ישראל. בשנת 1924 ייצג צפור את “תכלת לבן” בוועידה העולמית של תנועות הנוער בדנציג. בשנת 1925 הוא עלה ארצה עם קבוצת “ביברכה”. לאחר גלגולים רבים, בפסח 1927, יצא לפועל האיחוד בין קבוצת “אחווה” משריד לקבוצת “ביברכה”, וצפור הגיע לשריד. התקופה החקלאית שלו בשריד הייתה קצרה: זוג הפרדים, גוצקה ותרח, לא רצו לזוז כשהוביל את כדי החלב או את כדי המים. עד מהרה התחיל בפעילות ציבורית.

צפור נשלח לצ’כיה כדי להשיג לשריד תוספת קרקע ותקציב מהמוסדות הציוניים. בשנת 1927 שימש כציר בקונגרס הציוני בבאזל. בת בבד החל לערוך מגבית לקניית הטרקטור הראשון לשריד. צפור השתתף בשלושה קונגרסים ובשליחויות ציבוריות רבות, אך עיקר פעילותו הייתה בשטח העיתונאות. בשנת 1939 עשה את צעדיו הראשונים בעיתונות, שנמשכו עד שנת 1977 – במערכת שבועון השומר הצעיר במרחביה, אחר כך בעיתון יומי “משמר” בתל אביב, ועם הקמת מפ”ם – בעיתונה היומי “על המשמר”, כעורך וכותב בנושאי פוליטיקה, מדיניות, וגם ביקורת ספרות. את קפקא ונשותיו העריץ מאוד.

בהפסקות מעיתונאות כיהן פעמיים כמזכיר הקיבוץ, ריכז ועדות, היה סדרן עבודה ועבד במטעים.

בשנת 1949 ייסד עם אלכס פרג את גבעת חביבה. חששנו כולנו מה יעשה כשיצא לפנסיה, בבית. אך הוא, משך שנים, המשיך לכתוב ולתרגם ולשלוח חומר לעיתון. תמיד כשבאתי לביתם היה שולחן האוכל והכיסאות סביבו עמוסים בעיתונים, מילונים וספרי עזר.

עד 1990 חיו הורי ביחד – צפור מרחף בשמי הפוליטיקה וטובה מטפלת בו ובנו – מאכילה, מנקה, אורזת את המזוודה ומחזירה אותו לקרקע המציאות.

טובה נפטרה באותה שנה, לאחר כשנתיים בהן שהתה ב”בית הבריאות”.

עד לימיו האחרונים היה צפור מספר לי: “הלילה ראיתי את טובה, היא עמדה בדלת. ראית אותה?”

קרוב לעשר שנים שימש “בית הבריאות” כביתו של צפור. רבים כבר לא הכירו אותו, על אף שהבאנו אותו לכל החגים, המופעים והחוג ליהדות. ככה זה, דור הולך ודור בא.

איך נוכל להודות ל”בית הבריאות”, למרפאה, לאחיות ולרופאה? אני יודעת שעשיתי לא מעט צרות. לפעמים טענות, לפעמים בקשות, תביעות וביקורת, אך כל אלה הם כאין וכאפס לעומת מה שנעשה למענו. אנחנו יודעות כי רק הודות לטיפול המסור והאכפתיות נוספו לצפור עוד כמה שנות חיים. המון תודה וגם סליחה למטפלות כולן, לאחים בלילות הארוכים, ולצוות כולו בניצוחן של תמנע, מרי ואיילת.

בן 94 הלך צפור לעולמו.

עמדתי ליד מיטתו: נשימה ועוד נשימה, אנחה אחת, ניסיון לנשום אוויר, ואז בשקט עצם את עיניו.

נתגעגע אליו.

 

יהי זכרו ברוך

אסתר ודפנה 

*********

צפור אבא לעמוס, אסתר ודפנה וסבא לנכדים ונינים

גלילה לראש העמוד
X
דילוג לתוכן