צפירה יונתן (נכתב במלאת 30 לפטירתה) מאת: איתן דביר

תמונה של צפירה יונתן ז"ל

בקיבוץ שריד בו למדתי בנעורי, החינוך היה לעילא ולעילא. לא בטוח שזה השפיע על הכותב…

חבר מורים – מחנכים מדהים ! חלוצים שזנחו קריירה אקדמאית ומשפחות מבוססות ובאו ליישב את הארץ, את העמק,.

העמק הוא כמובן עמק יזרעאל, אין בלתו !

אברהם צוקר, אברהם וולף, גרישה מנדל מאייר ועל ידם ה”צעירים” חניכי השומר הצעיר בארץ: ישראל סלעי, דינה ואפרים כהן, מרים רוזן, דוד מירון, דן אמיתי וכמובן נתן יונתן ובת זוגו צפירה שנשאה בגאון את שם נעוריה “שה לבן” ועוד ועוד, יפים וטובים.

יסלחו לי אלה שלא הזכרתי. לא בכדי קראו לבית הספר התיכון “מוסד חינוכי” . אכן החינוך היה חשוב לא פחות מהקנית הידע.

היינו כיתה של בנים, קבוצת “אבוקה”, ככה קראו לנו. תלמידים בכתה המקצועית – מגמה אגרו מכנית – פרק אחר לסיפור אחר…

צפירה היתה המורה שלנו למוסיקה. אשה שברירית ונחושה. הפנים היפות ביותר שראיתי מעודי.

נישואיה לנתן יונתן הניבו את השירים היפים של נעורינו. היא נהגה ללקט – כמעט כפייתית – את התקליטים הרוסים שהתגלגלו לארץ, שימרה את המלודיות ונתן כתב מילים למנגינות,.

כך זכינו ל: דוגית נוסעת, שאון התותחים, בין עצי שיטה, רוח בחורשה חומקת בצד “פנינה” שכמעט לא יצאה מקיבוץ שריד – “הפעם אשירה על פרח”…

צפירה שהיתה כל ימיה שמאל גאה אהדה את ברית המועצות. ואז, בימי סטאלין “העליזים”, לא שכחה לחגוג כל שנה את יום מהפכת אוקטובר (שחל כל שנה למרבה האירוניה ב – 7 לנובמבר) . בבוקרו של אותו יום היתה מציבה פטיפון גדול עם רמקול ענק מתחת לחדר האוכל ומרעישה את הקיבוץ בשירים רוסיים מקוריים מבוקר ועד ערב.

במורד הגבעה בקצה הקיבוץ, הרחק מבתי החברים שכן לו “חדר המוסיקה” .

צריף פשוט שסגרו בו חדר, ספסלים לאורך קירותיו סביב סביב, במרכזו מחצלות ובפינה פסנתר פשוט.

אהבנו את שיעורי המוסיקה. אהבנו את צפירה.

בלימודים לא היינו מי יודע כמה לעומת זה היינו נהדרים בלשיר. היו לנו חברה עם קולות נהדרים ושמיעה מוסיקלית מצויינת: יאיר, אורי, דן, נדב, יובל,אלי ועוד. רק בנים כמובן ועל כולם המאסטרו, יענקלה שניגן על אקורדיון ומבחינתנו היה הכי טוב בעולם !!

צפירה היתה “הראשונה שזיהתה” ושיתפה איתנו פעולה. היינו באים אליה כדי לשיר והיא זרמה איתנו.

באותם הימים הגיעה לקיבוץ גבת, השכן, מורה למוסיקה, עולה חדשה מאר’הב. צפירה שלחה אותנו אליה כדי שנלמד “ספיריטואלס” – הימים ימי ה”גולדן גייטס” – וכך מצאנו את עצמנו להקה של שבעה נערים שרים ברוב חן וקצב את “יהושע הפיל את חומות יריחו” בשפה האנגלית (שלא ידענו) ובארבעה קולות !

אורי גבעון היה “איש המוסיקה” של קיבוץ שער העמקים. ממנו ביקשה שיעבד עבורנו את “לך לך למדבר” לכמה קולות…זאת היתה הלהקה שלנו. היינו כבר בכתה י’ב והלהקה הקולית הקטנה היתה המייצגת שלנו וקצרה הרבה שבחים.

אבל מה עם מקהלת המוסד  (לימים “מקהלת המחזורים”)?

לצפירה היה ידיד, פקיד בנק מתל אביב שקראו לו סשה אברמוביץ, לימים אלכסנדר ארגוב…

אחת לכמה חדשים היה מגיע אלינו לשריד, צפירה הייתה מכנסת את כל השכבה הבוגרת, היינו מצטופפים על הספסלים, רובצים על המחצלות והאורח היה מלמד אותנו שירים, מלודיות מוזרות שלא כ’כ הכרנו. כך היינו אולי הראשונים בארץ ששרו את: “הוא לא ידע את שמה”…

השיא היה שיר שהלחין למילים של גרשון פלוטקין מי שהיה אז במאי הבית של הקאמרי: “קורא הזמר לריקודנו – קצב למחול” !

סשה נתן לצפירה עיבוד קולי למקהלה והשיר נדמה לי הפך ל”סמל המסחרי” של המוסיקה במוסד החינוכי בשריד! כל “פגישת מחזורים” היתה צפירה מלקטת את כל יודעי הזמרה מכל המחזורים, מציבה אותם על הבמה, נוטלת את השרביט ומנצחת “הבה נצא במחול וינוס אזי כל צער- ריקודנו כל יכול חוללו זקן ונער…”    מתגעגע אליו !

והיה יענקלה שליווה אותנו באקורדיון ולימים הלחין לא מעט מנגינות, אבל בזכות לימודיו ונגינתו נדבקנו גם למוסיקה הקלאסית. הוא היה יושב בחדר המוסיקה או בכיתה (שהיתה פנויה בערב) ומתאמן ומתאמן ואם רצינו או לא רצינו המוסיקה חדרה לתוכנו. כך אני יכול היום לזמזם חופשי את כרמן, נישואי פיגארו, פר גינט ועוד…

אהבנו לשיר. אהבנו לעלות על הבמה. בעיקר בפורים. עם הליצנים שהיו ביננו נתנו מופעים בלתי נשכחים !

עד היום כשמדברים בקיבוץ שריד על פורים מזכירים בערגה את קבוצת “אבוקה”.

וכך קרה שאחרי יובל שנים ראיתי שיש טיול שכותרתו “בעקבות נתן יונתן” כמובן שנרשמתי.

נסענו לשימרון  (שע’י נהלל) ושם התוועדנו לכך שכאן כתב המשורר את “בין עצי שיטה…” ואת יעל הרי הכרנו…

בציפורי כתב באחד מטיוליו – ולא נכביר מילים מפאת צנעת הפרט – את “אניטה וחואן” ועוד ועוד.

בסופו של הסיור הגענו לשריד, לדשא שלפני ביתה של צפירה.

צפירה שעד סוף ימיה ראתה את עצמה מחוברת לנתן, יצאה אלינו, אנחנו על הדשא והיא על כסא מולנו וסיפרה את סיפור השירים הרוסיים של נתן ושלה.

בסוף דבריה קמתי והצגתי את עצמי: “איתן דברה מקבוצת אבוקה “

היא לא זיהתה אותי אבל פניה (היפים !) אורו, חיוך מאוזן עד אוזן:

“אוי כמה שאני אהבתי אתכם !”

יהי זכרה ברוך

2 תגובות

  1. רעיה זקס הגב

    מרגש מאד. ראוי לפרסום.
    לפרסם בעיתון הארץ. יש שם מדור שכותב על נפטרים.

  2. נאוה הגב

    היא באמת היתה יפיפיה.
    בנוסף גרנו מעל דן אמיתי. עד גיל קרוב ל90 טיפח את הגינה שלו. איש מתוק. יהי זכרם ברוך.

השארת תגובה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

טלפונים

לוח וידאו

ע. שירות

קלפי

חירום

ס. רכב

דרושים

טפסים

צוותים

רישום גשם

מדידה אחרונה 24/5/2020

מ״מ גשם ביממה האחרונה
סה״כ מ״מ גשם העונה
גלילה לראש העמוד
X
דילוג לתוכן