זיוה נולדה בעיר לודז' בפולין להוריה גליקה ואהרון שייביץ. השלישית במשפחה שבה שבעה ילדים: סלה, הלה, זיוה, הרשל, הרשקו, אפרים וטושיה. שתי אחיותיה הגדולות הלכו לקן השומר הצעיר בעיר ובהמשך עלו ארצה, סלה לקיבוץ עין שמר והלה לקיבוץ שמיר. לאחר מכן עברה הלה להתגורר עם בעלה בסמינר אורנים שם הם עבדו שנים רבות – היא אם-הבית של המוסד והוא החצרן. בהיותה בת 16 הגיעה זיוה לארץ ישראל לאחר שאחיותיה הגדולות הצליחו לשכנע את ההורים לאפשר לה לעלות ארצה בטענה שצעירים מתחת לגיל 18 לא נדרשים להשיג סרטיפיקט. ההורים כיוונו אותה ללמוד בבית הספר החקלאי בחדרה בעיקר בגלל שאחותה הבכורה סלה גרה בקיבוץ עין שמר הסמוך ויכלה לדאוג לה.
שלוש שנים למדה זיוה בבית הספר החקלאי בחדרה ובאותה תקופה הצטרפה לתנועת "השומר הצעיר" כחניכה בגדוד "עין שמר". בתום לימודיה עברה לפתח תקווה שם התרכזו חניכי השומר-הצעיר מקני חיפה וחדרה, ויחד עם קבוצת נערים מגרמניה שהתחנכו בשריד (נוער א') וקבוצת נערים שהתחנכו בגן שמואל יסדו את קיבוץ ארץ-ישראלי ה'.
ב- 1941, לאחר תקופה של התגבשות והכשרה בפתח תקוה, הגיעו חברי קיבוץ ה' להשלים את קיבוץ שריד.
עוד בפתח תקוה החלה זיוה להכשיר עצמה להיות אחות והשתתפה בקורס אחיות המיועד לחברות קיבוץ. עם בואה לשריד נעתרה לפנייה להיכנס לעבוד במרפאה. קורס נוסף לאחיות הכשיר והסמיך אותה להיות אחות מעשית. במשך השנים הוסיפה ולמדה בקורסים לאחיות בית ספר ואחות בריאות הנפש. עם זיוה תמיד אפשר היה להתייעץ ולספר לה מבלי לחשוש מביקורת.
בראיון שנערך איתה ספרה על הקושי והשחיקה שבמקצוע האחות, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר באחות בקיבוץ – תורנויות רבות, קריאות בלילה וב"שעות הילדים". התמודדות עם מצוקות של אנשים מתוך מידה גדולה ובלתי נמנעת של מעורבות רגשית, ועבודת צוות בתנאים של לחץ. היא הדגישה את הקושי שבאחריות המוטלת על כתפי האחות – אחריות לבריאות ולחיים של בני אדם.

את ביתה הקימה עם אליעזר קמפינסקי (קישון), גם הוא מהשלמת קיבוץ ה', ונולדו להם נעמי ומיכאל. ביתם היה חם ופתוח לילדיהם, לנכדיהם, ולחבריהם. נכדיה, בניהם של נעמי ויוסי בקיבוץ דן: עידו, יובל ודורון, וילדיהם של מיכאל ותלמה בקיבוץ שמרת: מירב ויזהר, ידעו תמיד כי בהגיעם לביקור אצל סבתא היא תפנק אותם בעוגות ועוגיות מעשה ידיה.
אמא איבדה בשואה במחנות ההשמדה את הוריה (גליקה ואהרון) ואת שלושת אחיה, הרשל, הרשקו ואפרים ואת אחותה טושיה.

"בעבודה במרפאה התמידה. כל חייה היתה במשמרת, כל חייה דרוכה לקריאות מצוקה, כל חייה במרפאה עד שחלתה והפכה מאחות  במרפאה למטופלת בבית-הבריאות.
מותו של אבא פגע בה קשות ואמא לא התאוששה ומצבה הבריאותי הלך והדרדר עד שנפטרה בערב שבת בשנתה".

נעמי ומיכאל

"… עָצוּב בִּלְעֲדֵיהֶם בַּחֲדָרִים
שֶׁבָּם הִשְׁאִירוּ אֶת הֵדֵי קוֹלָם. …."

אברהם חלפי

* * * * * * * * * 
 זיוה אמא לנעמי ומיכאל וסבתא לנכדים