אפרים קפלנר

קפלנר אפרים

בן מרים ויהודה

נולד ב- 5.5.1914 בעיר קלן בגרמניה

עלה לארץ בשנת 1934

הצטרף לקיבוץ שריד בשנת 1943

נפטר ב- 16.12.2006

אפרים גדל בגרמניה, בעיר קלן, בבית דתי במשפחה בת שמונה אחים ואחיות. אביו היה סוכן נוסע והפרנסה היתה בצמצום. בילדותו נשלח ללמוד ב"חידר" ובהמשך בבית ספר יהודי, אך כשרצו הוריו לשולחו לישיבה סירב, פנה ללימודים בתיכון והצטרף לפעילות בתנועת נוער ציונית.

ב- 1933, עם עליית היטלר לשלטון, החליט לעלות לארץ ישראל, אך עקב פעילותו בתנועת הנוער, שהוגדרה כפוליטית, נעצר ונאסר במחנה הריכוז דכאו. רק כעבור שנה, בעזרתם של פעילי עליה מהארץ, שוחרר והצליח לברוח מגרמניה. בשנת 1934 עלה לארץ ישראל.

הוריו ואחיו הצליחו לצאת מגרמניה בזמן, אך שלוש אחיותיו נשארו שם. שתיים מהן, שהיו כבר נשואות עם ילדים, נספו בשואה ואחת שרדה והגיעה לארץ אחרי המלחמה. אפרים נשא עמו את הכאב על אחיותיו שלא הצליח להציל, אך מיעט לדבר על כך.

עם בואו לארץ הצטרף אפרים לקיבוץ הזורע שמייסדיו הם יוצאי גרמניה, שם גם הכיר את אני, אשתו לעתיד. הם עזבו את הקיבוץ ועברו לירושלים שם נישאו ונולדה בתם הבכורה מיכל. אפרים עבד כנהג מונית, ובאחת הפעמים, כשהסיע נוסע לקיבוץ שריד, מצא המקום חן בעיניו והוא החליט להקים בקיבוץ את ביתו. בשנת 1943 הם הגיעו לשריד וכאן נולדו להם אראלה ואילן.

תחילה עבד אפרים בשדה ואז עבר לעבוד כנהג, כי באותם ימים לרוב החברים לא היו רישיונות נהיגה. במשך שנים היה "נהג הבית". במלחמת השחרור נהג ב"שיירות" המובילות אספקה למקומות נצורים ומרוחקים. בשנות החמישים היה נהגו של מנהיג מפ"ם, מאיר יערי, ואחר כך היה מוביל את התוצרת של "גמל", בשנותיו הראשונות של המפעל.

הוא היה מעורה בחיי הקיבוץ ומילא תפקידים: רכז ועדת תרבות, רכז ועדת חינוך ומרכז המוסד החינוכי בשריד.

את אהבתו הגדולה למוסיקה קלאסית נהג אפרים לחלוק עם חברי הקיבוץ והיה מקיים ערבים מוסיקליים בהם השמיע מוזיקה מתקליטים מאוסף התקליטים שלו.

אחרי גרושיו נישא לאילזה (בנארי) ונולדה בתם מרים.

אפרים היה איש משפחה מסור ואוהב לילדים, למשפחתו מחוץ לקיבוץ ולנכדים.

בשנת 1968 קיבל על עצמו את האחריות על קבוצות של מתנדבים צעירים משוויץ שהחלו להגיע לשריד. "בית השווייצרים" בקצה הקיבוץ הפך למקום שוקק חיים. אפרים טיפל בהם במסירות, לימד אותם על ארץ ישראל ועל הקיבוץ ויצא איתם לטיולים בארץ. עשר שנים נמשך הפרויקט. כשחזרו הצעירים לביתם הם הפכו לאוהבי ישראל ושריד ושמרו על קשר הדוק עם אפרים והקיבוץ לאורך שנים רבות. זו היתה תקופה משמעותית מאד בחייו.

אפרים היה איש שוחר תרבות. הרבה לקרוא, התעניין בתיאטרון וקולנוע וכמובן במוסיקה, שהיתה חלק מרכזי בחייו.

הוא האמין בעקרונות הקיבוץ והיה שלם עם דרכו הקיבוצית עד יומו האחרון.

יהי זכרו ברוך.

 


 

אבא יקר                                                                                               16 בדצמבר, 2006

 

אתמול, בשבת – כשאורו של נר ראשון של חנוכה כבר דעך –  כבה גם פתיל חייך; חיים שהיו מלאי עשייה ופעילות, מלאי תוכן ואהבת חיים ואדם.

נולדת לפני 92 שנים בגרמניה למשפחה דתית ובה 8 ילדים! קיבלת חינוך דתי ב"חֵידר ", ובהיותך נער צעיר החלטת לעזוב את הדת וללכת לתנועת נוער ציונית ולהכשיר את עצמך לחיים בארץ- ישראל.

עם עלות הנאצים לשלטון, נאסרת בעוון פעילות זאת במחנה דכאו, ובדרך- לא דרך נחלצת משם והצלחת לברוח ולעלות לארץ. בעוד מועד הצלחת להעלות לארץ את אחיך ואת ההורים המבוגרים, וכל חייך התייסרת על שתי אחיותיך הגדולות ובני משפחתן שנספו בשואה. אך מתוך המוות, מתוך הכאב הגדול הזה – יצרת חיים חדשים, בנית משפחה והולדת ילדים, ותמיד חשת ש"אף-על-פי-כן" – החיים מנצחים.

הגעת לארץ חדור אידיאלים חלוציים, מוכן לכל עבודה קשה בנמל ובחקלאות ובכל מה שיידרש לבנין הארץ… היית מאד גאה ומלא הזדהות עם הקמת המדינה ולקחת חלק פעיל בקרבות מלחמת השחרור בסביבות שריד ובנהיגה בשיירות לירושלים הנצורה; ראית זכות וערך להיות שותף לכל אלה…

אבא – אתה היית אדם מלא רגש ואהבה לזולת. חינכת אותנו לפקוח עיניים ליופי שבטבע, להעריך ולכבד את היש והקיים, ולא לקבל הכל כמובן מאיליו… עקב נסיבות חייך בצעירותך, לא זכית בהשכלה פורמלית רבה ולמרות זאת היית אדם פתוח ומתעניין בתחומים רבים של ספרות ואומנות, ובעיקר מוזיקה. אהבת המוזיקה שבך, היתה משמעותית כל-כך בחייך, ועוררה הזדהות והתרגשות בכולנו.

מגיל צעיר אהבת לשיר לנו שירי ערש ושירים על נופי הארץ, ועד אחרית ימיך עמד על שולחנך שירון ממנו אהבת לשיר את שירי ארץ ישראל.

פרק מיוחד ומשמעותי בחייך התרחש בשנות ה-70, אז הגיעו לשריד קבוצות של צעירים מתנדבים משוויצריה, שבאו להכיר חיי-קיבוץ ולעזור בעבודות הקטיף והחקלאות. בהיותך דובר גרמנית, נבחרת להיות המלווה והמדריך של הקבוצות, וכאן התגלית במלוא גדולתך וכשרונך, וניצלת היטב את ההזדמנות להסביר את ארץ ישראל ואת ההוויה הציונית. אתה היית לאב ומורה עבורם – נתת להם הרצאות על תולדות הציונות וקורות חיינו בארץ, והפכת אותם לשגרירים נלהבים של ישראל בשוויצריה.  הדרכת אותם בלבטיהם האישיים וטיילת איתם  בנופי הארץ – נגב, גליל, ירושלים וכינרת… ואתה כבר אדם בן למעלה מ-60 שנה… הקשר שלך במכתבים ופגישות ובאין-ספור שיחות עם אלפי שוויצרים במשך עשרות שנים, נוגע ללב וראוי לציון כמפעל חיים.

היה לך, אבא, כישרון ענק ליצור קשרים אנושיים; היית אבא מיוחד וסבא טוב ומעניין, ולכל ילד ולכל נכד היה קשר מיוחד איתך כאדם המדריך ומבין את נפתולי החיים. גם הנינים הקטנים אהבו אותך ובאו לבקר עד ימיך האחרונים!

ערך המשפחה היה מקודש בעיניך, וביחסך המסור והדואג להוריך הזקנים ולכל  אחיך ואחיותיך, מימשת זאת הלכה למעשה והורית לנו  את הדרך להמשיך במסורת זאת.

אבא – תמיד נזכור אותך כאיש משפחה חם ואוהב, אדם טוב ומיוחד!

נוח על משכבך בשלום בין רגבי אדמת העמק שכל-כך אהבת…

 

אראלה

*********

אפרים אבא למיכל, אראלה, אילן ומרים וסבא לנכדים ונינים

גלילה לראש העמוד
X
דילוג לתוכן