רוזן (פראושטטר) מרים

בת הרטה וורנר

נולדה ב- 29.9.1930 בעיר ברלין בגרמניה

עלתה לארץ בשנת 1935

הצטרפה לקיבוץ שריד בשנת 1952

נפטרה ב- 7.1.2005

מרים נולדה בברלין ב- 29.9.1930 להֶרטה לבית לינדנשטראוס, ווֶרנֶר, אחות צעירה ליהודית.
בראשית שנות השלושים הגיש אביה, עורך הדין ורנר פראושטטר, תביעה נגד אדולף היטלר בטענה שכאזרח אוסטרי אינו יכול להיבחר לקאנצלר גרמניה. ב- 1933, עם עליתו של היטלר לשלטון היה ורנר בין הראשונים שהנאצים חיפשו. בעזרת ידידים הוא הוברח יחד עם אשתו הרטה ושתי בנותיו מגרמניה. בפברואר 1935, אחרי שנתיים בהן חיו כפליטים בבריסל שבבלגיה, עלתה משפחת פראושטטר לפלשתינה והתיישבה בתל אביב. בתחילה גרו ברחוב הגליל ואחר כך ברחוב ארנון, ב”בית הכחול”.

כיתה א’ למדה מרים ב”גימנסיה בן יהודה” שהיה בית ספר פרטי. מכיתה ב’ עד כיתה ח’ למדה בבית-הספר העממי “נס-ציונה”. באותן שנים הצטרפה לקן השומר הצעיר בתל אביב, לגדוד הימי “סער”, שלימים ייסדו חבריו את קיבוץ סער. את כיתות ט’ ו- י’ למדה בבית-חינוך תיכון ששכן בשדרות קרן קיימת, בחצר משק הפועלות.
את כיתות י”א ו- י”ב נשלחה ללמוד בבית הספר לבגרות אנגלית, אך לא השלימה את לימודיה. בעודה תלמידת י”ב פרצה מלחמת השחרור ויחד עם חבריה לגדוד הימי, החליטה להתגייס. מרים נשלחה למבצר יחיעם ושם שהתה במשך כל תקופת המצור על היישוב.
תקופה קצרה היתה בקיבוץ סער, וב- 1950 החלה ללמוד בסמינר הקיבוצים בתל אביב במסלול בן שנתיים להוראת מקצועות ההומניסטיקה. בחופשת הקיץ בין השנה הראשונה לשנייה יצאה עם חבר לטיול בצפון הארץ. טיול שהפך לאירוע דרמטי ממנו חזרה רק כעבור חצי שנה. מוקדם בבוקר הם יצאו לטייל בגליל העליון ובערב היה בכוונתם להגיע לפסטיבל המחולות בקיבוץ דליה. הם החנו את רכבם בתל-אל-קאדי (תל דן) והחלו ללכת בתוך שדה חמניות ומבלי משים חצו את הגבול לשטח הסורי ונתפסו על ידי כפריים נלהבים שירו ופצעו את הבחור. מי יודע מה עוד היה יכול לקרות אלמלא עבר במקום ג’יפ צבאי סורי. השניים נשבו והוחזקו בכלא “אל מאזה” בדמשק. השהייה בשבי הסורי נמשכה חצי שנה כאשר בארץ הופכים עולמות כדי להשיבם.
בחודש פברואר 1952 הושלמה עסקת השבתם ארצה.

עם שובה הביתה השלימה מרים את לימודיה בסמינר הקיבוצים ובספטמבר 1952 הגיעה לקיבוץ שריד כמורה שכירה. בשריד הכירה את רפי רוזן, מילדי הקיבוץ הראשונים, בנם של צילה ושלמה הנמנים עם המייסדים.
בחודש מרץ 1954 הם נישאו ונולדו להם נעמה, אילת, זהר ועדי.

את רוב שנותיה הקדישה מרים להוראה וחינוך במוסד המקומי בשריד, בקיבוצים שכנים ובמוסד האזורי “עמקים”.

התמסרה בכל מאודה לעבודה עם חברת הנוער “שביט”. בין לבין יצאה ללימודים. ב- 1964 ניצלה את שנת השבתון שלה להשלמת תואר בפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב.

לצד עבודת החינוך וההוראה היא נקראה למלא תפקידים שונים: בשנים 1980-85 ריכזה את מדור “גיל הנעורים” בקיבוץ הארצי ומשם המשיכה לריכוז מחלקת החינוך. בשנים 1985-87 שימשה מנהלת פדגוגית של בית הספר האזורי “עמקים”. לאחר מכן יצאה לפעילות בגבעת-חביבה, שם העבירה השתלמות למורים ועסקה בהוראת מבוגרים (1988-92). פעמיים היתה מזכירת קיבוץ (1977-79; 1992-96) עושה את התפקיד הקשה והבלתי אפשרי הזה בנועם כפי שרק היא ידעה.

אמא היתה אשה חדורת אמונה ואידיאלים שהקדישה את ימיה למעשים הגדולים. ראינוה צועדת זקופה ואצילית בשבילי הקיבוץ מפלסת דרכה בתוך ענן עשן שהסתלסל אל על מסיגריה נצחית, מוקפת הילה של חוכמה וכל מעשיה תוצר של תבונה והתייחסות נאורה. מגשרת על פערים, פותחת דלתות לנערים נזקקים, יוצרת חיבור בין ערבים ליהודים, מתייצבת כמפשרת במאבקים פנימיים – תמיד חשה מעורבת ומחויבת לאחרים.
אחרי לכתו של אבא סרבה להינחם.
אמא, סילחי לנו על שראינוך שוקעת אל תהום הצער ואל מעמקי געגועיך לאבא ולא יכולנו לעזור.

ילדייך

 

*********

מרים אמא לנעמה, אילת, זהר ועדי וסבתא לנכדים

גלילה לראש העמוד
X
דילוג לתוכן