יעקב יוסף, בן פייגה ושלום רוזנפלד נולד ב- 1906 בעיר סנוק בגליציה למשפחה חסידית אדוקה, וחונך על ברכי היהדות המסורתית. כילד צעיר נשלח ללמוד ב"חיידר". כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, ויעקב אז כבן שמונה, נאלצה המשפחה להימלט ולחפש מקלט מפני הפולשים הרוסים. תחילה עברה המשפחה להונגריה ומשם לשטיירמרק באוסטריה.

מוראות המלחמה וזוועותיה הטביעו את חותמם על הילד שנעקר מביתו, מילדותו בעיירה, ונזרק אל תוך עולם גדול מלא פורענויות ועוולות. ככל בני דורו ספג גם הוא מזוועות המלחמה שזרעה סביבה רעב, מגפות ואימת מוות.

עם תום המלחמה חזרה המשפחה לסנוק, אך יעקב שקלט רשמים כה רבים מהעולם הגדול, לא חזר אל ד' אמותיו של בית הוריו ואל ה"חיידר" כי אם חיפש לעצמו דרך להרחבת אופקיו. בגיל צעיר הצטרף לתנועת ה"שומר הצעיר" שם  נתפס לרעיון הציוני ובמהרה הפכה דרך ההגשמה לדרך חייו.

את השכלתו רכש בדרך עצמאית ובאמצעים משלו והתמסר כל כולו לעסוק בעניינים ציבוריים-חברתיים של העיר בקרב בני גילו.

הוא לא הלך בדרך אחיו הגדולים ממנו שיצאו לחפש דרכם בארצות נֵכר כי אם נמשך אחרי האידיאלים של הנוער וקסמי התנועה החלוצית שקראה לתחיית העם במולדת. היתה זו דרך אפורה וקשה אבל מלהיבה ומלבבת. הוריו לא ראו בעין יפה את ההתפרקות מעול הדת והמסורת אך בבית לא ניטשה "מלחמת אבות ובנים" – אביו הצטער על שבניו בועטים בתורת אבותיו אבל אופיו המתון והנוח לא נתנו להילחם בילדיו האהובים עליו.

ב- 1924, נמנה יעקב עם מייסדי הסתדרות "החלוץ" בעירו – עמד בראש הארגון, כשהוא פועל ומפעיל, ממריץ ומדרבן. לא רק בעירו פעל, אלא היה שליחו ודוברו של הארגון בכינוסים שונים, סובב בערים ועיירות מסביר לנוער את המחשבה הציונית והשאיפה החלוצית, מראה להם את הדרך בה האמין שיש ללכת. מעודדם להתארגן בקיבוצי עלייה ולצאת להכשרה.

ב- 1929 עלה ארצה עם חברתו, רחל שוורץ (דוז'ה). הם היו בין ראשוני קיבוץ ג'-ד' שעלו ארצה. תחילה הם הקימו את מחנם בנס ציונה. גם כאן עמד יעקב במרכז העניינים ובראש כל פעולה. בשעת משבר בקיבוץ היה מתייצב ומקבל עליו את כל העול והטרחה – פעם היה גזבר, פעם המזכיר או סדרן העבודה. כל העול עליו והוא נושא בו.  הוא נבחר כציר של הקבוץ במועצת פועלי נס-ציונה, ובשנת 1931 נבחר להיות בא כוחו של הקיבוץ כלפי חוץ – מוכתר.

בשנת 1932 הצטרף לקיבוץ שריד במסגרת השלמת ג'-ד'. ב- 1934 הקים משפחה עם חברתו להשלמה, דוז'ה, וב- 21.1.1935 נולדה בתם היחידה, תמר.

בעקבותיו הגיעה לשריד גם אחותו הניה שאף היא כמוהו הקימה את ביתה בשריד, ביחד עם אריה חלבין .

יעקב השתלב בצוות הבניין. התמסר ללא לאות לעבודה. הנה הוא ליד מכונת הבטון, בונים את רפת ב', בית אימון, אורווה. גם תפקידים כ"חצרן" ו"סדרן עבודה" מילא. הוא לא היה מחסיר אף אספה. יושב בפינתו ולא אחת קם ומבהיר את דעתו.

בעבודתו האחרונה יצא עם צוות הבניין לבנות בקיבוץ השכן "עיינות". התנאים היו קשים – ההליכה אל ומהעבודה, והעבודה עצמה. בסוף היום נשאר על הפיגום מבקש עוד קרש, עוד מסמר. לחבריו היה אומר: אי אפשר לעזוב את העבודה באמצע… עד שהחלו ניכרים בו אותות העבודה הקשה. בערב נפל למיטתו עייף ובבוקר התקשה לקום. כשביקשו ממנו להישאר בבית ולנוח כמה ימים לא רצה לשמוע. היה בא למקום העבודה, מסתכל, מייעץ, מדריך ומכוון את הכול. בסוף הצטנן ונפל למשכב… בית חולים עפולה… צלצול טלפון… איש לא רוצה לגשת להרים את השפופרת… הלב מנבא רעות… יעקב רוזנפלד מת.

הוא נפטר בפברואר 1935.

בן 29 במותו.

יהי זכרו ברוך

*********

יעקב אבא לתמר