רושקין אלישע

בן מרים ואברהם

נולד ב- 10.10.1936 בעיירה איישישוק בליטא

עלה לארץ בשנת 1947

והצטרף לקבוצת “עופר” בשריד

התקבל לחברות בקיבוץ שריד בשנת 1954

נפטר ב- 16.8.2013

אלישע נולד בעיירה איישישוק בליטא, על גבול בלארוס. בן בכור למרים לבית קופלמן ואברהם, אח גדול לשרה. בילדותו עברה משפחתו לעיירה ז’טל באיזור נובוגרודק, בעת שהיתה תחת שלטון פולין. רוב תושבי העיירה היו יהודים. בשנת 1939, בעקבות הסכמי ריבנטרופ מולוטוב, עברה העיירה לשליטה רוסית. בקיץ 1941 עם פלישת הגרמנים לבריה”מ הגיעו הגרמנים לעיירה ז’טל, הקימו גטו וריכזו בו את כל היהודים. אלישע היה אז כבן חמש. אמו נפטרה לפני המלחמה ודודתו הניה רוזנפלד לבית רושקין, אחות אביו, לקחה אותו ואת אחותו שרה תחת חסותה.

באפריל 1942 ביצעו הגרמנים את האקציה הראשונה בז’טל ורצחו כ- 1,200 יהודים. בין הנרצחים היו אחותו שרה, בת השלוש, סבו יהודה, סבתו מנוחה וסבתו מצד אמו.  אלישע ניצל בדרך נס כשהחליט לברוח מהקבוצה רגע לפני ההוצאה להורג, ושב לגטו אל אביו.

באוגוסט 1942 התבצעה אקציה נוספת בעיר. בזכות בונקר שבנה האב מתחת לביתם, ניצלו חייהם של אלישע, אביו, דודתו הניה ובעלה נח. אחרי האקציה השנייה החליטו בני המשפחה לברוח מהעיירה והצטרפו לפרטיזנים. הם שרדו ביערות יותר משנתיים, 1942-1945, במהלכן נרצח האב בידי איכר מקומי כשיצא מהיער להביא מזון לקבוצה.

“… אני זוכר שתי פשיטות של הגרמנים – שכבתי בתוך בור שכיסה אותו עץ כרות. היתה איתי בבור אשה עם שני ילדים קטנים. היה פחד נוראי. חייל גרמני עלה על העץ הכרות והילדה הקטנה החלה לבכות. האמא סתמה לילדה את הפה ובקושי אפשרה לה לנשום.

בפעם השנייה הגרמנים פשטו במהירות עצומה. התחלתי לרוץ כמו מטורף. הייתי בן שבע בסך הכול, אבל הכרתי את היער כמו את כף ידי. פתאום צץ חייל גרמני ונתן לי מכה בראש. עפתי על השלג ועשיתי את עצמי מת, וזה מה שהציל אותי. בהמשך חליתי בטיפוס וכל הגוף שלי הפך לפצע אחד גדול. דודה הניה מרחה אותי בזפת וכמעט כל הפצעים הבריאו.”

בשנת 1945, בתום המלחמה, הועברו רבים מהפליטים וביניהם אלישע לגרמניה, למחנה העקורים ברגן בלזן. אלישע סיפר ש”שם, לאחר שנות הרעב והמחסור אכלנו כמו מטורפים”. במחנה העקורים הצטרף לפעילות של תנועת השומר הצעיר. ב- 12.4.1947 הגיע אלישע לארץ ישראל על סיפונה של האונייה “פרובידנס”. כשירד מהאונייה ביקש ללכת לאחד הקיבוצים של השומר הצעיר קרוב לנהלל. בתחנת “אגד” בחיפה הוא פגש באקראי את פרץ שיין מקיבוץ שריד שלקח אותו איתו לקיבוצו, לקבוצת בני גילו – “עופר”. הקליטה בקבוצת “עופר” לא היתה קלה לילד גולה דובר יידיש. הילדים לא האמינו לסיפוריו על השהייה ביערות עם הפרטיזנים, שנשמעו להם דמיוניים. הדבר גרם לאלישע להחליט “להיות כמו כולם”, ולהפסיק לספר את סיפורו. בשנת 1948 הגיעו לשריד בעקבות אלישע, דודתו הניה עם בעלה נח ובנם התינוק יהודה שנולד ב”ברגן בלזן”. היקלטותם בקיבוץ העניקה לאלישע הרגשה של בית ומשפחה. ב- 1954, בסיום י”ב, התגייס אלישע לצבא, לצנחנים. הוא השתתף במבצע סיני וצנח ב”מיתלה”. ב- 1958 השתחרר מהצבא כקצין צנחנים. בשובו הביתה הקים משפחה עם עפרה לבית מאיר, בת שריד, ונולדו להם ארבעה ילדים, ניר, רונן, כרמית ודלית.

שנים רבות עבד בענף ה”ציוד כבד” של הקיבוץ. הוא היה מאוד מזוהה עם הענף, ואף ריכז אותו עד שנת 2001.

בתור איש מילואים השתתף במלחמת ששת הימים ולקח חלק בפעולות התגמול “בארץ המרדפים”. במלחמת יום הכיפורים לחם ברמת הגולן ולקח חלק בכיבוש החרמון הסורי. בהיותו בן חמישים סיים את שירותו הצבאי בתור קצין ציוד מכני הנדסי של אוגדת פיקוד המרכז.

בעודו נער הצטרף אלישע כמו רבים מבני הקיבוץ לנבחרת הכדורעף המקומית. בשנת 1958 היה שותף עמה לזכייה באליפות המדינה, ובשנת 1961 השתתף במשחק מול הקבוצה הטורקית גלאטסאריי.

תחביב אותו פיתח היה הצילום. הוא רכש מצלמה והרבה לצלם, בעיקר את בני משפחתו. התגלה כצלם מוכשר הניחן בעין טובה, ידע לתפוס רגעים ולהנציחם.

 

נפטר בגיל 77 לאחר מחלה ממושכת. יהי זכרו ברוך.

*********

אלישע אבא לניר, רונן, כרמית ודלית וסבא לנכדים

גלילה לראש העמוד
X
דילוג לתוכן