רזניק (ליכטמן) לידיה
בת רוזה ושלמה
נולדה ב- 14.5.1935 בעיר בואנוס איירס בארגנטינה
עלתה לארץ, לקיבוץ עמיר, בשנת 1956
במסגרת גרעין של "השומר הצעיר"
הצטרפה לקיבוץ שריד בשנת 1963
נפטרה ב- 20.4.2018
לידיה נולדה ב- 14.5.1935 לרוזה ושלמה ליכטמן, אחות לטיטה בת השנתיים. ילדות רגילה לא היתה לה. בעודה תינוקת חלתה אמה ורוב הזמן היתה מאושפזת בבית החולים. כשהיתה לידיה בת שמונה נפטרה האם. לידיה וטיטה עברו להתגורר אצל הדודה והדוד, מצד אמן, בפרבר של בואנוס איירס. שתי ילדות יהודיות יחידות בסביבה נוצרית, ולמרות זאת לידיה זוכרת את התקופה הזאת לטובה ואיכשהו, דווקא שם מתחיל לקנן בה החיידק הציוני. דרך מכר של חברה היא מגיעה ל"השומר הצעיר". במסגרת הפעילות בקן היא יוצאת לטיולים ברחבי ארגנטינה, לומדת ריקודים ישראליים (בהמשך אף תהיה מורה לריקודי עם) ומשתתפת בהצגה שמעלים חניכי התנועה בפני הקהילה היהודית. לדמות החיה ב"קן" ולכוכב הראשי בהצגה קראו יוסף, אך עדיין לא היה ביניהם כלום. אמרו שהוא כבר שם עליה עין.
שליח התנועה מהארץ, חבר קיבוץ עמיר, מדרבן את בוגרי הקן לעלות לארץ ישראל. במשפחתה של לידיה מביעים התנגדות, אך כשהחבר'ה מהקן מגיעים לשכנע בני המשפחה נעתרים. הפרידה מהבית קשה. בחודש ספטמבר 1956 עולים כשישים צעירות וצעירים על ספינה בדרכם ארצה. את ההפלגה הארוכה הם מעבירים בלשגע את הצוות. רק כשהספינה עוגנת בארץ לוחשת על אוזנה חברה משותפת שיוסף רוצה בקשר איתה, "הוא אוהב אותך". מאז הם היו ביחד, באהבה שעלתה ופרחה גם שנים אחר כך.
תחילה נשלחו לקיבוץ עמיר שם הם התחתנו במסיבת חתונה עם עוד חמישה זוגות, כמקובל באותם ימים, ונולד בנם יואב. כשיוסף קיבל הצעת עבודה עברה המשפחה לחיפה. יוסף שעובד ב"ציוד כבד" נשלח לעבוד באזור אילת ולידיה נשארה בחיפה עם יואב ואורית, שבינתיים נולדה. הם גרו בשכונה נחמדה, אבל יוסף היה חסר. קרוב משפחה הציע להם לשוב לקיבוץ והמליץ על קיבוץ שריד.
בשנת 1963 הם הגיעו לשריד. קבלת הפנים היתה לבבית וחמה. יוסף בעל החיוך הגדול והלב הענק הפך לדמות מרכזית בקבוץ, ולידיה מצאה בשריד את ביתה ונולדו להם שלומית וניר.
שנים רבות עבדה לידיה בבית התינוקות, גידלה דורות של ילדים. אחר כך היתה סדרנית עבודה ובסיימה את התפקיד נכנסה לעבוד במטבח. לצד טרודה התמקצעה בתחום האפייה. משם עברה לעבוד במטבח ילדים, לצד רני. בין לבין קיבלה על עצמה להיות המטפלת של קבוצת "אלומה" – בני נוער מדרום אמריקה שהגיעו לקיבוץ במסגרת עליית הנוער.
לצד העבודה מצאה זמן ללמוד אריגה, וגם אנגלית למדה כדי לחזק את הקשר עם הנכדות בארצות הברית.
כשיוסף נפטר לאחר מחלה קשה נשאה את כאבה בשקט, פנימה. ברבות הימים הלכה ונחלשה ראייתה, אך היא ידעה ליהנות ממה שיש. היא נפטרה חודש לפני יום הולדתה ה- 83, מותירה אחריה את אחותה טיטה, בארגנטינה, בנים ובנות, נכדים ונכדות, משפחה רחבה, אוהבת ומלוכדת.
יהי זכרה ברוך
*********
לידיה אמא ליואב, אורית, שלומית וניר וסבתא לנכדים
אמא יקרה,
לקח לי 59 שנה למצוא את המילים.
התיישבתי לכתוב לאחר שסופת הברקים והגשם החזק העירוני משנתי לאחר 45 שעות ללא שינה.
השעה היא ארבע לפנות בוקר ובדיוק קבלתי הודעת ניחומים מג'ין מ"אלומה".
בשנים האחרונות אני עובר שינוי משמעותי בחיי. מבן אדם נבוך, מפוחד וכועס הנלחם בכל, אני מפנה מקום לחמלה ולאהבה. לוקח זמן לראות ולהבין את הדרך (או המסלול).
מרבית חיי היו לי הערות ועכשיו יש לי הארות. ופתאום אני מתחיל להבין שלאורך כל הדרך יש פנסי רחוב שמאירים לנו הבנות ותבונות קטנות.
יום אחד בעודי יושב לי עם עצמי, חלחלה לתודעתי ההבנה שהארות אלו הן זרעים שנזרעים על ידי אנשים או חוויות וממתינים ליום המיוחל על מנת לנבוט, לפרוח ולהבשיל.
גמלה בי החלטה להכין רשימה של זורעי הזרעים בחיי שלי. בתחילה נזרקו השמות והאירועים בצורה מבולגנת, ולאט לאט נכנסו לטור ארוך ומפתיע. מרגיט חיאל, לאה לפידות, גדעון חיאל ועוד רבים אחרים. ופתאום, בעודי יושב ורושם אני מבין שהכותרת לרשימה זו היא אמא.
אמא שלי, סבתא לידיה, לא היתה רק עוד פנס מאיר או זרע שנזרע. היא היתה הזרע, הזורע, השמש, המים. היא הייתה הגנן שעמל במשך עשרות שנים ללא ידיעה ברורה מה יצמח כאן, ללא תמורה ממשית.
מישהו כתב לי שלידיה היתה אישה פשוטה. בכל השפות יש לזה קונוטציה שלילית, עד שהבנתי שרק מנקודת מבטו של המסובך, הקומפלקס, יראה כך הפשוט.
אמא היתה אישה מופלאה, עם לב גדול ופתוח ומלא חמלה לזולת.
מורתי, מאירת דרכי.
היום הבנתי שלהיות אישה פשוטה זה בכלל לא פשוט, זו דרך חיים, דרך של חמלה ואהבה.
היום אני מבין את גודלו של האובדן.
אני מבטיח לנסות ללכת בדרכך ולהגשים את חזונך.
מודה אני לך על שהארת דרכי.
אוהב אותך לעד, כי היום אני מבין מהי אהבה ללא תנאים.
אני בוכה אותך עם ילדייך – אורית שלומית וניר, עם כלותייך אן-מארי ונאוה ונכדייך ונכדותייך.
באהבה עזה ולב שבור, בנך הבכור, יואבלה