חנה בת מלכה ואריה שולמן, אחות בכורה לשמואל, נתן ונפתלי, נולדה ב- 8.1.1921 בעיר ביאלזורקה בפולין. בבית דיברו עברית ויידיש. בהיותה בת שלוש עלתה המשפחה לארץ ישראל והתיישבה במושב מרחביה.  אביה היה השוחט במושב מרחביה.  ב-1931 עקרה המשפחה לחדרה שם היה האב לקצב בעל איטליז מצליח. אמה הייתה אחות במגן דוד אדום. בהיותה בת 14 הצטרפה חנה כחניכה לתנועת ה"שומר הצעיר" בחדרה, לשכבת "עין שמר". ב-1936, והיא בת 15 בלבד, נפטר לפתע אביה.  האם נאלצה למכור נכסים שצבר האב בכדי לשרוד עם ארבעת ילדיה בחדרה. בתור הבת הבכורה טיפלה חנה במסירות באחיה הקטנים ונרתמה לעזור לאמה בפרנסת המשפחה.

אליעזר אורן "קש" שהיה יחד איתה חניך בקן השומר הצעיר בחדרה כתב עליה: "… חנה התגלתה לי בראשונה כשישבנו יחד בכנס מסיימי בית הספר העממי, כשסביבה בנות כיתתה שהתארגנו אז לפעילות בתנועה. היא היתה רצינית, מרוכזת במה שעשתה. אחראית מאד. היתה מאוד גאה במשפחתה, באחיה שתמיד עזרו אחד לשני. כשבאה לשריד תמיד ראיתיה בוטחת ושלווה בכל שבילי החיים בהם פסעה…" בבוא העת להגשים יצאה חנה עם חבריה לקן חדרה להכשרה בפתח תקווה, שם הם התאחדו עם שלושה קינים נוספים והקימו את קיבוץ ארצישראלי ה'. בתקופת ההכשרה בפתח תקווה פגשה חנה את חנוך שמידט (לימים שחם).

ב- 1941 כשהיא בת עשרים, תוססת ומלאת חיים, חרוצה וזריזה שלא נרתעה משום קושי  הצטרפו חנה וחנוך לקיבוץ שריד במסגרת השלמת קיבוץ ה'. הם הקימו משפחה ונולדו להם מיכל, עירד, אמנון ואבנר. בכל שנותיה בקיבוץ היתה מעורה בנעשה סביבה. עבדה ברפת ואחר כך בניהול המטבח (אקונומית). בתום השתלמות בת שנה בבית החולים הדסה בירושלים נכנסה לעבוד בבית התינוקות. בנוסף לקחה חלק בארגון חגים וחתונות. תמיד בנתינה ורוחב לב ועם חוש הומור דק ועוקצני. בשיקול דעת, זריזות וטוב טעם. אלו הפכו את עבודתה תמיד ובכל מקום ליצירה.

חנה נפטרה בטרם עת לאחר מחלה קשה.

יהי זכרה ברוך.

*********

חנה אמא למיכל, עירד, אמנון ואבנר