חנוך, בן הלנה לבית גולדשמידט ומקס שמידט נולד ב- 13.11.1918 בעיר ברסלאו בגרמניה, קצת אחרי שביתת הנשק ששמה קץ למלחמת העולם הראשונה. אח קטן לרות, הבכורה, וליוסק'ה. אביו היה סוחר עצים ובעל מנסרה גדולה על גדות האודר ששמה – "שמידט ובניו".

שלוש שנים למד בבית ספר יסודי ובשנה הרביעית במקום להמשיך ב"יסודי" נכנס ללמוד בגימנסיה הומניסטית. אחרי שש שנים בגימנסיה נגדעו לימודיו, עם עליית היטלר לשלטון. הנער חנוך נאלץ לעזוב את לימודי ההומניסטיקה מותיר מאחוריו את שלוש שנות הלימוד שנותרו לו עד לבחינות הבגרות. בתקופה זו התגבש בלבו רעיון העלייה לארץ ישראל. הוא חיפש לרכוש מקצוע שיהיה נדרש בארץ החדשה. כשנה וחצי עבד במנסרה של אביו ועוד כחצי שנה אצל מסגר.

בראשית 1936 במסגרת קבוצה של כעשרים נערים מתנועת ה"ורקלויטה", הפליג חנוך ארצה, מהעיר טריאסט באיטליה לארץ ישראל, לקיבוץ שריד. את פניהם בנמל חיפה קיבלו גרישה (צבי) וארנה לביא שנקבעו להיות הצוות החינוכי. במהרה קראו להם הנערים שהותירו את משפחותיהם מאחור "אבא" ו"אמא". בשער הקיבוץ תלו החברים שלט "ברוכים הבאים" והתקבצו לקבל את פניהם. היתה זו חברת נוער ראשונה בשריד –  "נוער א". ההתאקלמות שלהם היתה טובה ומהירה.

הקיבוץ היה אז בן עשר, קיבוץ קטן וחבריו צעירים, רבים מהם דוברי גרמנית.

בבוקר עבדו הנערים בענפי המשק השונים ושעות אחר הצהריים הוקדשו ללימודים. את שיעורי העברית הם עשו בקבוצות לימוד קטנות – חמישה נערים בקבוצה דבר שהוכיח את עצמו במהרה. לאחר שנה בקיבוץ הם החליטו שהעברית תהיה השפה היחידה שלהם וכך היה. הימים ימי תחילת מאורעות תרצ"ו תרפ"ט.

בשלהי 1938, כשלוש שנים מאז הגעתם ארצה, ערכו להם בקיבוץ נשף פרידה חגיגי והם יצאו להכשרה בפתח תקווה. רצונם היה להקים קיבוץ חדש, משלהם. בפתח תקוה הם התאחדו עם קבוצת הנוער הגרמני מגן שמואל ועם בוגרי "השומר הצעיר" מקן חיפה ומקן חדרה, וביחד היו לקיבוץ ארץ-ישראלי ה'.

את עיקר פרנסתם בתקופת ההכשרה הוציאו מעבודה בפרדסי הסביבה אך עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939, כשיצוא פרי ההדר נפסק נוצר מחסור בעבודה. היו אלו ימים של קושי קיומי לקבוצה דבר שהוביל לעזיבת חברים.

חנוך מצא עבודה במחצבה, בנטיעת עצים, בסלילת כבישים. עם בואם של חיילים בריטים והקמת מחנות צבא כמו, סרפנד, באר יעקב וכורדני עבדו חנוך וחבריו בבניית המחנות ומצבה הכלכלי של הקבוצה השתפר.

בפתח תקווה הכיר חנוך את חנה לבית שולמן מקן השומר הצעיר בחדרה שהיתה גם היא מחברי קיבוץ ה'. בסוף 1939 הם התחתנו ונכנסו לחדר משפחה.

בשנת 1941 הגיעו חברי קיבוץ ה' כהשלמה לקיבוץ שריד למרות רצונם להקים קיבוץ חדש. עבור חניכי "נוער א" היה זה כמו לחזור הביתה.

בקיבוץ חזר חנוך לעבוד בקבוצת הבניין, מקצוע בו עבד עוד ביותו חניך ב"נוער א". בשלהי אותה שנה נכנסו חנוך וחנה לגור בחדר קטן בצריף עץ, ללא שירותים כמובן. בסוף 1942 נולדה בכורתם מיכל ובעקבותיה נולדו ילדיהם – עירד, אמנון ואבנר.

בעולם השתוללה מלחמה נוראה ובקיבוץ ובארץ היתה דאגה רבה. בשואה איבד חנוך את אמו, הלנה, ואת אחותו רות סגל לבית שמידט שכבר היתה אשה נשואה עם ילד. גורל בעלה לא ידוע. אביו, מקס, הצליח להיחלץ בעור שיניו מגרמניה הבוערת ולהקים משק חקלאי בכפר ברוך.

בקיבוץ התמנה חנוך ל"מרכז הבניין", תפקיד אותו הוא ממלא בעיקר בחודשי החורף, כי בקיץ וב"עונה הבוערת" הוא נקרא לעבוד בחקלאות – עירום חציר, כיבוש חציר, קטיף תירס, בציר ענבים.

בשלהי 1947, אחרי החלטת החלוקה באו"ם ותחילת מאורעות שהלכו והתעצמו עם הכרזת המדינה והובילו למלחמת העצמאות, גויס חנוך לצבא. הוא השתתף בכיבוש בית שאן ובכיבוש אום אל-זנאת (בצומת אליקים). כשהשתחרר כעבור ששה שבועות חזר לקיבוץ ועסק בבניית מקלטים וחפירת תעלות.

גם כ"מרכז הבניין" הקפיד להגיע ב-05:30 לחצר המשק, להקדים את הפלחים לפני צאתם לשדה ולהניע בכוחו הרב את הקייס ב"מנואלה".

בשנת 1958 יצא ללימודים של שנתיים במסלול הנדסאות בניין, בטכניון בחיפה.

בשנת 1960, עם גמר הלימודים נכנס לעבוד במפעל "גמל" וב- 1965 התמנה למנהל הטכני של המפעל.

בשנת 1969 יצא לעבוד במחלקת הבנייה של הקיבוץ הארצי תפקיד אותו מילא עד 1983, עם גיחה קצרה שעשה הביתה, ב-1974, אז נקרא לשוב ל"גמל" כדי ליישם ידע שנקנה ממפעל אטלנטיק שליד בון. לאחר מכן חזר למחלקת הבנייה.

בשנת '83 עבר לעבוד במחלקת הבינוי של "תנובה" בתל יוסף.

בשנת 1989 חזר הביתה והתמקם בתור גמלאי ב"הנהלת החשבונות" של "גמל".

את רעייתו חנה איבד בטרם עת. היא נפטרה ממחלה קשה. רק בת 48 במותה.

ברבות השנים בריאותו הידרדרה. הוא נפטר לאחר מחלה קשה שבוע לפני יום הולדתו ה-80

יהי זכרו ברוך

*********

חנוך אבא למיכל, עירד, אמנון ואבנר וסבא לנכדים