שליסר חנן

בן פרידל (לבית רייזר) וגורה

נולד ב- 5.12.1944

נפטר ב- 12.9.1967

חנן מקבוצת “ארז”, בנם של פרידל וגורה שליסר מקבוצת המייסדים הצ’כית “ביברכה”, נולד בשריד ב- 5.12.1944.

**********

“לעולם אין מילים יכולות לבטא את כל הצער והכאב באובדן חיים צעירים, ללא הצדקה, ללא תכלית.  לעולם, מה שנכתב חיוור הוא לעומת מה שמתרחש בלבך כשאתה יושב לכתוב…

והימים ימים שלאחר מלחמה, חיים צעירים תמו, הרבה דובר על מוות, הרבה דובר על גבורה, על מעשיי גבורה, על עמידה בגבורה ועל מוות בגבורה.

עם חנן תמה מסכת חיים שלמה של גבורה. מחלתו של חנן נולדה יחד איתו, וכדי לחיות עמה יחד בכפיפה אחת צריך לדעת גם לוותר לה. כילד, כנער צעיר, לדעת לוותר לה, משמעו לחיות בגבורה.

בכיתות ח’ ט’ י’ במוסד החינוכי בשריד הוא נער כמו כולם:

קומתו גובהת, קולו הטנורי מסגיר את אהבתו לשיר – ואכן חנן ידע לשיר.

שותף לכל שיחת רעים ספונטנית, בלורית בלונדינית מטופחת, מתבדרת.

רק החיוורון הנצחי על הפנים מעיד שהוא לא ככולם:

לא כל השתוללות מותרת, לא כל ריצה על המגרש רצויה, ולא כל פגיעת כדור תמימה.

וחנן עומד מנגד, מבטו נוגה, אך לעולם אינו תובע רחמים ואפילו לא התחשבות.

אולי בשל כך אהבוהו כל-כך – ואכן באמת אהבוהו ….”

(מתוך הספד – כתבה מרים רוזן)

 

**********

הוא לא היה גבוה וחזק

אך כמו בסיפורים – בלורית לו מתבדרת

עיניים – שאספו את עצב העולם

ודם אשר עובד על חוקיות אחרת

ומין רצון נחוש להיות כמו כולם

 

זה לא סיפור ארוך

אבל עצוב כמוות

סיפור על נער רך אשר תמיד חותר

תוך מאבק איתן

עם כל הדם… ועוד קצת

להיות כמו כולם

כמו… ועוד קצת

 

תמצא אותו במגרשי הסל

או ליד הרשת

מושך צינור פלסים

או בשיחת רעים

כאילו כמו כולם, כמו כל בני המשק

אבל תמיד שומר, שומר על המידה

ואם עוברים מעט על איסורי הדוקטור

צריך רק להשגיח, שאמא לא תדע.

אחר כך כשחזרנו מהמלחמה

ממשחקי הקרב והחרון

הוא כמו תמיד חייך: “נו, מה נשמע?”

ואז יצא לקרב האחרון.

 

הוא לא לקח תחמושת של קרבות

ולא טמן רימון בחגורו

הוא רק אסף תרמיל מלא תקוות

ואהבה –  מכל שהכירו

ומן רצון נבזי – לחיות.

 

אחר כך כששכב על המיטה בשקט

הוא עוד חייך אלינו

ועור פניו חיוור

ידענו שרצה לחיות

כמו כל היתר

לחיות כמו כולם…

כמו… וקצת יותר.

 

(עודד צנטנר)

*********

חנן אח לחוה’לה ותמנע

גלילה לראש העמוד
X
דילוג לתוכן