יהודה בן רחל  (לבית אפפל) ומשה נולד בעיר בז'ז'ני בפולין ב- 20.8.1908. הוא גדל בבית יהודי מסורתי. אמו היתה עקרת בית, ואביו בעל חנות לממכר עורות ואיש ציבור העוסק בצדקה ובמתן בסתר. לאחר הצהרת בלפור ובתום מלחמת העולם הראשונה התארגן הנוער היהודי בעיר והוקמו בית עם, ספרייה, להקת תיאטרון שהציגה נושאיים יהודיים ציוניים, וקמו תנועות הנוער "השומר הצעיר" ו"החלוץ". בהיותו בן 16 יצא יהודה לראשונה להכשרה חקלאית במסגרת תנועת ה"חלוץ". הוריו שהבינו לליבו, לא עצרו בעדו.
בשנת 1929 עלה יהודה ארצה עם חברי קבוצת ג'-ד', לגבעת מיכאל הסמוכה לנס ציונה. שם שהתה הקבוצה במשך שנתיים וחצי תוך הסתגלות לעבודה חקלאית קשה בפרדסי הסביבה. שם גם חוו חברי הקבוצה מבחנים רעיוניים תוך ויכוחים אידיאולוגיים מרים עם אלו מביניהם שאיבדו את דרכם ואמונתם בציונות. רבים נשברו ועזבו את הקבוצה וחלקם אף ירדו מהארץ.  יהודה היה בין אלה שלא נשברו, שנשארו נאמנים לדרך והצטרפו ב- 21 במאי 1932 להשלים את קיבוץ שריד שמנה אז 62 חברים.
מרגע בואו לשריד היה יהודה לעובד פלחה מן המניין. היה איש שדה בכל רמ"ח אבריו. עסק בכל העבודות, וברבות השנים הפך לבר-סמכא בתחום ואף ריכז את ענף גידולי השדה. 
במשך שנים מילא תפקידים רבים ומגוונים בחיי המשק והחברה: היה סדרן עבודה; מרכז משק; מזכיר הקיבוץ ופעיל בוועדות רבות. את כל התפקידים האלה מילא במסירות רבה, בתבונה, בלב חם ובמאור פנים. 14 שנים עבד ב"משקי עמק יזרעאל" וגם שם, כמו גם בקיבוצו, זכה להערכה רבה והוקרה.
יהודה נותר ערירי ולא זכה להקים משפחה, אך לא היה בודד. תמיד היה מוקף בחברים טובים ובשכנות טובה. הוא היה מענטש במובן היפה ביותר של מושג זה. מן הענווים היה, איש עדין ואציל נפש. הצטיין ביחסי אנוש ובהבנת הזולת. מבקש מעט לעצמו ותמיד נכון לעזור לאחרים. היה מסור מאוד לחיי הקיבוץ, ישר כסרגל ורגיש לחריגות מנורמת החיים הקיבוציים.
הוריו – רחל ומשה, וכן חברתו האהובה – גנקה רוזה, נספו בשואת יהודי אירופה. מותם גרם לו כאב רב אותו נשא עמו עד יום מותו.
כאשר חלה במחלה ממארת, הפקיד במזכירות הקיבוץ מכתב אותו ביקש לפתוח רק לאחר פטירתו.