שפיר (דרנגר) יהודית

בת מרים לבית בק ויוסף דרנגר

נולדה ב- 27.11.1943 בקיבוץ שריד

חברה בקבוצת “שלהבת”

נפטרה ב- 14.1.1984

זוכרים אנו את חברת קבוצתנו, את יהודית שגדלה איתנו בבית הילדים הקיבוצי על המשחקים והשובבויות שבו, כשצילומיו של אבא יוסף מלווים אותה ואותנו בכל חלק ובכל חוויה מחיינו: ריקוד בחג הביכורים על הדשא בזוגות, ספר ראשון שקוראים, מצחצחים נעלים ליד בית הילדים, הסחרחרת הראשונה, השלג הראשון והאחרון, כולנו עטופים היטב ומצטלמים ויהודית ילדה יפה מתולתלת חייכנית. אהבה לשיר תמיד, גם בלילה לפני השינה היתה מזמרת ומזמרת עד שנרדמת. קול נעים היה ליהודית, קראנו לה רמה, כינוי חיבה כזה, על שם זמרת אחת שמאוד אהבנו באותם ימים. ידעה תמיד את כל מילות השיר, וכשאנו כבר הגענו ל”לה.. לה”, כי שכחנו את המשכן של המילים, יהודית המשיכה עד הסוף.

אהבה את החיים, כל כך אהבה לצאת, לנסוע, לראות סרטים ובאותה הזדמנות לקנות, ולפצח גרעיני חמניות. היינו נוסעים ביחד כל הקבוצה לכייף. יהודית עם שקית גדולה של חמניות וכולם מפצחים, בדרך חזרה בספסל האחורי של האוטובוס. תשבצים אהבה לפתור, תמיד מושכת אליה בשאלות שנעזור לה, אך לרוב ידעה את התשובות עוד לפני שהספקנו לקלוט את השאלה, פשוט היתה מומחית לתשבצים.

לא פעם התפלאנו איך ידעת למצוא גם בקושי את הטוב והיפה. מאז היותך ילדה לא היה לך קל, החיים לא האירו לך פנים. עם זאת, משא שהיה כבד לאחרים, קיבלת בקלות, לא נאבקת, הלכת עם הזרם, לא הרגשת מקופחת, אם כי קופחת בחייך לא פעם. נתת לנו הרגשה שכך צריך להיות. ידעת לקבל את עצמך ואת מה שקורה לך בלי מרירות, כמובן מאליו. וכשגדלנו – צבא – כל אחד הלך לדרכו ויהודית פורשת כנפיים לכבוש עולמות, לעשות חיים משוגעים ובאותן תקופות, כשהיתה מחוץ לבית רכשה לה ידידות וידידים לרוב, הזוכרים אותה כיהודית היפה, העליזה, הצוחקת, אוהבת החיים, ואינם יודעים על כל הסבל הנורא הזה, על המחלה האיטית הזאת ועל העקשנות ללדת ילד ולגדלו.
הניתוח הראשון ואחריו החזרה הביתה והשיבה לטיפול בחי ובחגי – במשפחה. אך לא לזמן רב האושר והמחלה הולמת שוב וחזק, מגבילה את יהודית בכישוריה ובתפקוד היומיומי. המצב מדרדר, אנחנו עומדים מהצד חסרי אונים וכל כך נבוכים מול ההרס המתחולל לעינינו.

ראויים להערכה חגי ומרים על הסבלנות ואורך הרוח בו נשאו את הטיפול ביהודית בכל שלב ושלב של המחלה, וחי שירש את עיניה היפות הכהות של יהודית.

עצוב לנו שכך נגמרים חיים צעירים, שהיו יכולים להיות כל כך יפים, כל כך מאושרים בצוותא עם משפחה שכזאת.

יהי זכרה ברוך.

מרים, חגי, חי וכל המשפחה, אנו אתכם בצערכם ואנו אתכם באהבה.

חברי קבוצת שלהבת

              

*********

יהודית אמא לחי

גלילה לראש העמוד
X
דילוג לתוכן