יהודית תלמי

תלמי (צלרינג) יהודית

בת חיים ובת-שבע

נולדה ב- 20.8.1913 בעיר קישינב ברומניה

עלתה לארץ בשנת 1933 להכשרה בנס ציונה

הצטרפה לקיבוץ שריד בשנת 1934

עם השלמת “מלט”

נפטרה ב- 22.8.1986

 יהודית נולדה בעיר קישינב במולדביה (היום רומניה) ב- 20.8.1913 להוריה בת שבע לבית בוביס וחיים. האב היה אדם משכיל, שימש רב בבית הכנסת ועסק גם במסחר. האם היתה עקרת בית מסורה לילדיה. שבעה ילדים היו לבת שבע וחיים: יוסף, משה, יהודית, ישראל, ראובן, פסיה ובן הזקונים ולול (זאב). אורח החיים היה מסורתי ציוני. בין בני המשפחה שררו יחסי קרבה מיוחדים והבית היה חם ופתוח, ודייריו מאירי פנים לאורחים.

בהיותה בת שמונה הצטרפה יהודית לקן “השומר הצעיר” בעיר. בתנועה הכירה את חברותיה – מניה לבית פרלמן, בושקה לבית ספקטור ופנינה לבית ינובר. לימים יגיעו ארבעתן במסגרת קבוצת “מלט” להשלים את קיבוץ שריד, אבל עוד קודם לכן, כנערות בתנועת השומר הצעיר ברומניה הן יצאו יחדיו לטיולים ולמחנות קיץ, הן שרו בצוותא בפעולות, התווכחו בלהט על בנושאים אידיאולוגיים ודיברו על הגשמה חלוצית בארץ ישראל. יהודית היתה פעילה בקן עד עלותה ארצה ב- 1933.

בת 19 היתה יהודית כשהגיעה ארצה על גבי אוניית משא והצטרפה לחברי קבוצת “מלט” שבאותם ימים שהו בגבעת מיכאל שבנס ציונה. שניים מאחיה, משה ויוסף, כבר היו בארץ באותם ימים ושניים נוספים, ראובן וישראל, עלו בעקבותיה לארץ ישראל.

את ההורים ואת אחותה הצעירה פסיה איבדה בשואה. הם נספו ב- 1941. ככל הידוע נרצחו בחצר ביתם.

את אחיה הצעיר, ולול (זאב), היא פגשה רק בשנות השבעים כשעלה ארצה מרוסיה עם אשה ושני ילדים. בזמן המלחמה גויס האח לצבא האדום ועם סיומה הגיע לאלמה-אטה ומשם עבר למוסקבה. במוסקבה עבד בתור איש אחזקה בתיאטרון הלאומי של ברית המועצות ושם בדרך מקרה, פגש באחד השחקנים שבמהרה התברר לו שהוא אחיו הבכור של מרדכי תלמי בעלה של אחותו יהודית.

ב- 1934, אחרי שהות של כשנה וחצי בגבעת מיכאל, הצטרפה יהודית עם “השלמת מלט” לקיבוץ שריד. תחילה הוטל עליה לרכז את האקונומיה, בהמשך עבדה במטע ובכרם, ולאחר מכן היתה מטפלת בבתי הילדים בקיבוץ. שנים רבות עבדה עם ילדים, בעיקר עבדה עם ילדים בגיל הרך, עד שבשנותיה האחרונות עברה לעבוד במחסן הבגדים.

בשריד הקימה משפחה עם מרדכי (גולדבלט) תלמי, גם הוא מהשלמת “מלט”, ונולדו להם שני בנים – אילון ואפרים. עם השנים נהיו יהודית ומרדכי לסבתא וסבא מאושרים. כמה שמחה וגאווה הכניסו לביתם הנכדים.

היא אהבה לקרוא ספרים ונהגה לשתף ברשמיה מספר זה או אחר. היתה קשובה לסובבים אותה וידעה לבוא לעזרת הזולת בעת צרה – מבקרת חברים חולים בביתם, או בבית החולים בעת אשפוזם. אך היא עצמה בצר לה, דחתה כל עזרה.

כשחלתה טיפל בה מרדכי במסירות ובאהבה, והיא לא ויתרה על הטיול היומי בשבילי הקיבוץ – כמה נעים היה לפגוש אותם בטיול המסורתי שלהם. עד שלא יכלה יותר.

יהי זכרה ברוך.

*********

יהודית אמא לאילון ואפרים וסבתא לנכדים

גלילה לראש העמוד
X
דילוג לתוכן