זיוה, בת חיה לבית ורשבסקי ומולי (שמואל) פיינסוד נולדה בירושלים ב-12.6.1936 יחד עם אחיה התאום אדיר, אחים צעירים לדפנון בן הארבע. הימים ימי מאורעות תרצ"ו. הדוד דאג שמשוריין בריטי יקח את האם ללדת בביה"ח הדסה הר הצופים.

אביה היה יליד ביאליסטוק, אז ברוסיה, שעלה ארצה ב- 1925. האם ילידת לודג' בפולין. ההורים, חניכי "השומר הצעיר" הכירו בהכשרה בגן שמואל. למרות שהבית היה חילוני הקפידו ההורים לחגוג את החגים עלפי המסורת היהודית. ביום כיפור הלכו לבית הכנסת הסמוך. האב היה נהג משאית והאם עקרת בית המגדלת את ילדיה. עד גיל שלוש היו התאומים בבית וכשהאב התקבל לעבוד ב"אגד" עברה המשפחה לתל אביב, רחוב אמיל זולא, קרוב לים. השכונה היתה קטנה, כולם הכירו את כולם. ברחוב שטרם נסלל, הכול היה רק חול, שיחקו הילדים יחדיו – ב"גולות", בכדור, ב"קלאס", הלכו לים. היו אז מעט בתים ומעט מכוניות והם נהגו לטייל מצפונה לדרומה של העיר "מגלים עולמות". "ילדות נהדרת" לדבריה של זיוה. בתל אביב נשלחו התאומים לגן ילדים. זיוה זכרה את הגננת דבורה, זכרה איך חגגו שם את החגים ואת ימי ההולדת לכל ילידי אותו החודש. את בית הספר היסודי עשתה ב"בית חינוך לילדי עובדים". כשהיתה בת תשע וחצי נפטר אביה. אחרי מות האב הועסקה האם בחברת "אגד".

כבר בילדותה נמשכה זיוה לתחום הבוטניקה. בבית היה מגדיר צמחים והיא ואחיה השתמשו בו בטיולים. דבר זה מצא ביטוי לימים, כשלמדה במסלול "גננות" לגן ילדים, עבודתה הסמינריונית ב"מדעי הטבע" זיכתה אותה בפרס הצטיינות. רצונה של זיוה לרכוש מקצוע הוביל אותה ללמוד בבית הספר התיכון שליד סמינר לוינסקי, במסלול "גננות". בשעות שאחרי הלימודים היתה הולכת לפעולות בקן של "התנועה המאוחדת" בצפון תל אביב – החניכים טיילו בארץ, יצאו למחנות עבודה בקיבוצים וקיימו חיי חברה תוססים. את  שנת ה- י"ב עשתה כ"מסתכלת" מתלמדת בגני ילדים בדרום תל אביב ויפו.

עם סיום התיכון הצטרפה לגרעין נח"ל של התנועה ואיתם נשלחה להיאחזות עין רדיאן, לימים קיבוץ יטבתה. שם ראתה לראשונה את איתן חלבין מקיבוץ שריד ששירת שם כמ"כ. זה היה קצת אחרי מבצע סיני. הנחלאים עבדו בחקלאות, במטבח, בשמירות. יום אחד נכנס לחדר של הבנות מ"כ לעשות מסדר בוקר והיא, כמו שראתה את העיניים הכחולות שלו אמרה לחברותיה, "הוא יהיה החבר שלי". שם בהיאחזות נוצר הקשר הראשון בין זיוה לאיתן. בסיום השירות ב"עין רדיאן" עברו חברי הגרעין להשלים את קיבוץ האון והיא הגיעה לשם בעקבותיהם אך כעבור שלושה חודשים חזרה לתל אביב לטפל באמה שהיתה חולה מאוד. הקשר עם איתן נשמר כל הזמן ובשנת 1958 הם נישאו אצל הרב ביפעת והקימו את ביתם בשריד. ב-1959 נולדה בתם הבכורה הילה וב-1963 נולדו התאומות, הדס וגלי.

בשריד עבדה זיוה תחילה במטעים ואחר כך היתה גננת. היא אהבה את עבודתה בגני הילדים אך בשלב מסוים, עקב צרידות כרונית ממנה סבלה, עברה לעבוד בפיקוח כותנה בקיץ, ובחורף בחדר האוכל. ככה שלוש עונות. כשהקימו בקיבוץ את ענף ה"אלקטרוניקה" – ענף חדש וניסיוני בשריד בו הרכיבו את "השמרטף" הראשון, "שעון מעורר חשמלי", ואזעקה למכוניות המתריעה מפני גניבות נכנסה זיוה לעבוד שם. בין לבין היתה גם מורה לעברית באולפן ואחר כך עברה לעבוד בבית המשרדים, אחראית על נושא ה"ביטוח לאומי". העבודה הפקידותית לא היתה לרוחה ולבסוף היא מצאה את מקומה במעבדה של "גמל", בבדיקת איכות של חומר הגלם, עבודה אותה אהבה מאוד. במשך 18 שנים עבדה שם עד לצאתה לגמלאות בגיל 72.

בשנים האחרונות בריאותה שהדרדרה וגם פטירתו של איתן גרמו לה להסתגר בביתה.

זיוה היתה אשה משכילה, אוהבת ספר ומתעניינת בנושאים רבים. אשת שיחה מעניינת. ביתם שלה ושל איתן היה בית חם ופתוח למשפחה ההולכת ומתרחבת וגם לאורחים מכל העולם – מתנדבים, תלמידי האולפן, איתם ידעה לשמור על קשר הדוק לאורך שנים.

יהי זכרה ברוך

*********

זיוה אמא להילה, גלי והדס וסבתא לנכדים