אני יושבת מול הדף ולא  מפסיקה לבכות.

קשה לי לנשום מרוב עצב ומועקה. העיניים שורפות וכבויות, האף משופשף, הגוף רועד.

רפולסקי, רפולי, רפ. 

אשריי שהצטרפת אל משפחתנו הקטנה ושבזכותך סוף סוף נולדו לי אחים והיינו למשפחה כמעט רגילה (אמא היתה צריכה להזכיר לנו מדי פעם שאני בכלל מהצד שלה..).

בחרתי לאהוב אותך ושתהיה משמעותי בחיי. לא הייתי חייבת. בחרתי לפתח כלפייך רגש משפחתי יוקד וזכיתי.

מי יציל אותי מעכברים בלילה ויאושש איתי את הבית ?

מי יכין עוגת גבינה, ושקופיות ולחמניות, ולחם, וסירופ במקום לימונדה ויתבל נס קפה בשוקולית ?

מי יחולל רוגע במשפחתנו ?

מי יקפיא אותנו בקיץ וילך עם סנדלים בחורף ?

מי יזעזע את משק המים ?

מי יעשה לנו יותר מדי סדר ?

מי יגיד את המובן מאליו : שהם  נ – ה – ד – ר – י – ם ?

על איזו קרחת אפשר יהיה לתופף ?

מי יעביר מסר בהזזת נחיריים ?

כ"כ אהבנו להצחיק אותך.

מה"צוזמן" שלך ושל אמא אני יודעת היום טוב יותר מה זאת אהבה. בשלושים השנים האחרונות היה לה ביטוי בשגרה נעימה ומבורכת של יום חולין ; בחודשים האחרונים בבי"ח ראיתי יום יום מה כוחה וקסמה של זוגיות.

למדתי ממך סטנדרט אחר של ניקיון, את היתרונות של הבוקר, ששוקולד זה כן אוכל, להנות ממוזיקה קלאסית, שאמנם אני שרה עם המון רגש אך באיכות מוזיקלית מפוקפקת, שרכב כדאי להחנות ברוורס ("כמו אצלנו בשיריון"), שאולי אתה לא ממש איש רעים להתרועע אך תמיד טוב שאתה נמצא קרוב ושיש על מי לסמוך, בזכותך יש לי בגרות בחשבון, בזכותך יש לי את החרוביות.

תודה שעשית את אמא שלי לאופטימית, סובלנית וחיובית יותר (למרות שלא תמיד עשית את מה שביקשה והנה הגעת אל סאלח לפניה).

ובפי נשאר טעם מר של החמצה : על הפער בין מי שאתה באמת לרושם שהותרת בשריד, על הריקנות – רק של  השנים האחרונות – שלא הצלחנו למלא, על פריחתך בכפר סאלד והניתוק מתבנית נוף הולדתך

ולא יהיה לנו סבא רפא.

הו למי תודה הו למי ברכה ? לעבודה ולמלאכה. ברור לי שנחלשת לא כי 'הרמת את העט גבוה מדי' אלא בגלל שלא היה עט להרים.

ועכשיו נאסוף את השברים ונדביק מחדש וזה לא יהיה שלם.

בהתמודדות בחודשים האחרונים גילינו ביתר שאת איזו משפחה כבירה יש לנו, כמה משמעותית החברוּת ושיש אנשים טובים באמצע הדרך שטרחו ותרמו מטסיות דמם.

לכל מי שהיה סביבנו ושימש לנו כקביים בדרך המייאשת בה ניסינו לצעוד- לעולם לא נשכח את התמיכה המרגשת שקיבלנו ושעזרה לנו להתמודד עם הדכדוך הקיומי.

ניסינו לא לתת לעובדות לבלבל אותנו. ניסינו לאמץ את הגישה האופטימית שלך לחיים – וזה לא מספיק מול סרטן אלים ותוקפני שמשאיר אחריו גוף נבוך ומותש. חוסר האונים מתסכל ומרגיז. אני לא יכולה לשמוע יותר את המילה 'חלש'. עד לאחרונה זו היתה מילה שהייתי אדישה אליה ואילו כיום היא מגלמת עבורי את כל הייאוש.

שקט. עדין. נקי. צנוע. אופטימי. מרוחק. תכליתי. ענייני. חרוץ. חכם. טוּב לב קיצוני. אלגנטי. אצילי מתחשב וצדיק שנפטר ביום הולדתו.

"מעשים. לא דיבורים !"

הלוואי שיכולתי לברוא מציאות חלופית. הלוואי שיש את העולם הבא ושעכשיו אתה מטייל בחו"ל. העיקר זה הבריאות. כל השאר לא חשוב.

אילו יכולתי הייתי מאחלת לכל יקיריי לדעת למות נכון.

אני שמחה שהכרתי אותך. אני אוהבת אותך. אני כ"כ מתגעגעת.

טלי
(הוקרא בלוויה)