ברוך, בנם הבכור של אסתר ואריה (לייב), נולד ב- 24.12.1919 בעיר אורחיי, אז בשטחה של רומניה. כשהיה בן ארבע נולדה אחותו פסי. האב הגיע ממשפחה שהתפרנסה מעסקי הפרוות. הוא היה סוחר והאם עקרת בית. ביתם היה יהודי מסורתי עם זיקה עזה לציונות. ארבע מתוך חמש אחיותיה של האם כבר הגיעו לארץ ישראל. בבית חגגו את החגים היהודים – בראש השנה, יום כיפור ופסח הלכו לבית הכנסת. האב נהג לקרוא ספרות עברית, למשל מספריו של שלום עליכם.

בילדותו נשלח ברוך ללמוד בבית ספר יסודי רומני, שם התלמידים היהודים היו פטורים מלימודי דת. בשעות אחר הצהרים למד ב"תלמוד תורה" – חומש, תפילות, עברית.

כשהיה בן 8 עברה המשפחה, כנראה מתוך מצוקה כלכלית, לעיר יאסי ברומניה. האב למד ועסק בנגרות. לאחר ה"יסודי" נשלח ברוך ללמוד בבית ספר למסחר שהיה שונה מהגימנסיות האחרות. לימדו שם הנהלת חשבונות, תורת המסחר, תורת המוצר וגם שפות – רומנית, צרפתית, גרמנית.

כשהיה בן 12 החל עוזר בפרנסת המשפחה, עבד כנער שליח לאחר שעות הלימודים.

בגיל 13הצטרף לתנועת השומר הצעיר בעיר. השומר הצעיר היתה התנועה השלטת ברומניה והקן הגדול היה אז בעיר יאסי. מיטב הנוער האינטלקטואלי הגיע לשם.

בנעוריו קרא את הספר "במערב אין כל חדש". הספר השפיע עליו מאוד ומאז התרכז רק בספרים הומניסטיים.

כאמור, אחיותיה של האם כבר עלו ארצה ובבית דיברו הרבה על ארץ ישראל. בשנת 1936, כשהיה ברוך בן 16 עלתה המשפחה והתיישבה בחיפה. ברוך לא חזר אל ספסל הלימודים אלא החל עובד כעוזר לחשמלאי ובכך היה למפרנס העיקרי של המשפחה. מיד עם הגעתו לחיפה הצטרף לקן "השומר הצעיר" בעיר והודות לאהבתו הגדולה לספרים הרחיב את ידיעותיו והשכלתו.

בשלהי שנת 1938 יצא עם בוגרי הקן משכבת "עין שמר" להכשרה ממושכת בפתח תקווה. שם הם הקימו את קיבוץ ארץ-ישראלי ה' שהיה מורכב מחניכי השומר הצעיר מקני השומר הצעיר בחיפה ובחדרה, וחניכי חברות נוער מגרמניה שהתחנכו בשריד ובגן שמואל.

התנאים בהכשרה היו קשים. אחדים מהבחורים מצאו עבודה בפרדסים, אך המחסור במקומות עבודה היקשה על הקיום. גם קבוצת הבניין התפרקה ולפרנסתם בדוחק נשאר גן ירק קטן. הרבה משברים ועזיבות של חברים פקדו את הקבוצה באותם ימים של הכשרה. רק רוח הנעורים החלוצית והאמונה בדרך סייעה להם לעבור את הזמנים הקשים.

בשנת 1941, על פי צו התנועה, הצטרפו חברי קיבוץ ה' כהשלמה לשריד. עבור חברי "נוער א" שהתחנכו בקיבוץ זה היה כמו לחזור הביתה ובעקבותיהם כל השאר.

בואם של כארבעים אנשים צעירים לקיבוץ וההבנה שמדובר בחבורה רצינית הובילה לקליטתם המהירה בענפי המשק ובהרחבת ענפים כמו גן ירק, לול ורפת. גם בוועדות הם השתלבו מהר מאוד.

בהתחלה עבד ברוך בעגלונות וגם על הטרקטורים בפלחה חורש תלמים וכעבור זמן קצר משנכנס לעבוד ברפת התגלה לו עולם מסקרן ומלא עניין – תורשה, תזונה, מספוא ושלל מקצועות הקשורים לעבודת הרפתנות ולטיפוח העדר. מאז היה רפתן. ב- 1954 הוא נשלח מטעם הקיבוץ לקורס רפתנים ב"מקווה ישראל". במהלך השנים ריכז מספר פעמים את ענף הרפת ואף זכה להצעידה למקום הראשון בעולם בתנובת החלב לפרה.

את נורית לבית גוטמן שהגיעה לקיבוץ עם נערים מגרמניה במסגרת עליית הנוער והתחנכה ב"נוער ב" הכיר בשריד. בשנת 1946 הם נישאו, הקימו את ביתם בשריד ונולדו להם אסנת ויובל.

ברוך היה לדמות מרכזית בקיבוץ ומחוצה לו, בעשייה המשקית, בפעילות האזורית והארצית. הוא נשלח לקורס רפתנים ואחר כך לקורס מרכזי משק. בין התפקידים שמילא בקיבוץ היה סדרן עבודה, מרכז משק, ושלוש פעמים גזבר.

בשנות השישים מונה על ידי שר החקלאות משה דיין לעמוד בראש ועדה לבדיקת עתיד החקלאות בעמק. בהמשך, בסוף שנות השישים במסגרת פעילותו במחלקת הכלכלה של הקבוץ הארצי, שימש כמלווה משקי לקיבוצים צעירים. לאחר תקופת הפעילות במחלקה לכלכלה יצא ברוך ללימודים אקדמאים בפקולטה לחקלאות ברחובות (שם זכה למעשה להשלים את לימודיו שנקטעו עם עלייתו לארץ) והיה במחזור הראשון של כלכלה חקלאית בפקולטה.

עם חזרתו מהלימודים שקד על הכנת תכנית חומש כלכלית ודמוגרפית לקיבוץ שריד.

בשנות השבעים כיהן כמנהל מחוז הצפון של "תנובה", תפקיד אותו עשה כ- 12 שנה.

בחריצות ואחריות ידע לשלב פעילות משקית וניהולית עם עבודת כפיים. יכולת זו מיקמה אותו תמיד בעמדת ה"נאה דורש ונאה מקיים".

ב- 1995 נפטרה רעייתו נורית לאחר מחלה קשה. את כאבו נשא פנימה.

בעשרים השנים האחרונות לחייו ריכז את תחום הביטוח בשריד.

לאורך השנים היה חבר בוועדות שונות בתחומי המשק והחברה. היה בעל דעות ברורות ומוצקות וידע להילחם עליהן ועל עקרונות הקיבוץ. גם בתחום התרבות היה פעיל, כתב פיליטונים שהתפרסמו בעלון הקיבוץ והוקראו בחגים ומסיבות. את פרי עטו – פיליטונים, מאמרי דעה וביקורת קיבץ לחוברת בשם "בראי עקום".

הוריו של ברוך עברו מחיפה לשריד. רצו לגור קרוב לשני ילדיהם שהיו כבר חברי קיבוץ והחלו מקימים כאן משפחות. ב- 1946, נפטרה האם, אסתר.

האב, אריה, עבד בלול ובמהרה היה לאחד מצוות הענף. מדי בוקר היה משכים לעבודתו – חרוץ, מסור, תורם את חלקו והוא כבר לא איש צעיר. ככה עד שחלה ונפטר ב-1965. 

שניהם קבורים בשריד.

ברוך נפטר בשנת התשעים לחייו, שׂבע שנים ומעשים.

יהי זכרו ברוך

*********

ברוך אבא לאסנת ויובל וסבא לשישה נכדים