אולי זו הזיית חום שהמוח המזיע בדה בעוד יום לוהט, אולי זו השפעת תבשיל לא ברור שאכלתי בחד"א היום בצהריים, ואולי בכלל קרע במרחב-בזמן, שהטיס אותי לעמוד כאן – דקה ושליש אחרי שנולדתם – ולומר מילות פרידה. איך זה קרה לנו? איך לא שמנו לב? מי נרדם בשמירה? והכי חשוב, את מי תולים?
ילדות וילדים שלנו, נערות ונערים, גברים ונשים, הגיע הרגע. אי אפשר עוד להדחיק ולהשתיק, לכסות ולחפות. הסתיימה הילדות, אזלו התירוצים, עברו הנעורים, נגמרו הפרומו, הבקרוב, הפרסומות, ימי ההערכות, הכנת המדריכים, הפרוזדור לחג, המסדרון לחדר המנהלת. תמו וחלפו פעוטון משי, מנגו, תות, גן תכלת, גן אילן, מרכז צעיר, מרכז בוגר, אננס, שוב מנגו, לימונדה עם פטל, סברס עם קרח, מועדון ז-ט, מועדון י-יב, מועדון הגיציה, מועדון הלבבות השבורים ועוד ועוד.
למי מודים? לכולם. באפריקה אומרים, שצריך כפר שלם כדי לגדל ילד אחד. זה תופס גם אצלנו בעמק. כל המטפלות, כל הגננות, מנהלות החינוך, אנשי התרבות, המדריכים במרכזים ובנעורים, אנשי התחזוקה והשירות, תושבי הקיבוץ לדורותיהם. כולם כולם לקחו חלק בצמיחה שלכם כאן, בכפר שלנו. לכולם מגיעה תודה והוקרה גם על הרגע הזה, בו אתם יוצאים מרשות הוריכם ומערכת החינוך, והופכים לאנשים עצמאיים, האחראים לעצמם ולסביבתם.
כיוון שעל דעתכם כבר עמדתם מזמן, לא אחדש כלום אם אלחש לכם, שהעולם אליו אתם יוצאים הוא במצב זוועה. אמונות יסוד נסדקו, מוסכמות חברתיות הופרו, תחושת הבטחון עורערה. השקר הפך לאמת, סולם הערכים נפל ונשבר, והמציאות עצמה מופיעה בפנינו מאחורי מסיכות של סילוף והטעיה. האם המסקנה מכל אלה היא שיש לוותר, להשתבלל, להיתפס לציניות וסרקאזם? לא ולא. אתם יוצאים אל העולם כשבתיקכם הערכים, התרבות והמוסר שספגתם ופיתחתם בשנותיכם בשריד. אתם מצוידים בכלים הנכונים לשפוט בין אמת לשקר, בין רע לטוב, בין נכון ללא נכון. אך אנו מצפים מכם ליותר מכך: אתם בעלי הכח והיכולת להשפיע על המציאות ולשנות אותה לטובה. אל תקבלו את הרע כגזירת גורל. צאו ותקנו את מה שאנחנו לא הצלחנו.
ילדים אהובים שלנו – מחר אתם יוצאים מהחממה שלנו לשנת השירות, לשירות הצבאי ולכל מקום אליו תבחרו להגיע. ממחר תעמדו ברשות עצמכם, אחראים מבוקר ועד לילה למעשיכם, הצלחותיכם וכשלונותיכם. תציבו לעצמכם יעדים, תתמודדו עם מכשולים, תתגברו על אכזבות. זכרו שמה שלא נזרע בדמעה, לא יקצר ברינה. נסו לראות לא רק את הקשיים שלכם, אלא גם את קשיי האחר. אנו בטוחים שבתיק המסע שקיבלתם בשנותיכם בשריד, יש את הציוד המתאים להגשים את כל המטרות וכל החלומות. וזכרו שאנו ההורים, תמיד-תמיד מלווים ואוהבים אותכם, וגם אם חלק מהלב שלנו עוזב מחר את הבית, הלב שלנו שלם.
ההורים.
צילום: רותי בק
