וולנר (בוימל) טובה

בת מרים ודוד

נולדה ב- 20.8.1908 בעיר קולומיה,

בקיסרות האוסטרו הונגרית

עלתה לארץ בשנת 1932

הצטרפה לקיבוץ שריד בשנת 1935

נפטרה ב- 2.2.2003

טובה (גוסטה) בת מרים ודוד בוימל נולדה ב- 20.8.1908 בעיר קולומיה בקיסרות האוסטרו הונגרית (כיום באוקראינה). בת שנייה במשפחה בת חמישה ילדים – חנה, טובה, משה, מינה ורבקה. האב היה תלמיד חכם והאם גידלה את ילדיה בחום נעזרת במטפלת, במבשלת ובמנקה. בבעלות המשפחה היה בית מסחר לתבלינים – תה, קפה שקדים וצימוקים, שאותו ניהלה הסבתא. בית המשפחה, בית גדול בן שתי קומות ומרתף, עמד ברחובה הראשי של העיר. האווירה בבית היתה יהודית מסורתית, חגגו את חגי ישראל כהילכתם. יום השבת היה קודש למנוחה ותפילה. לארוחת צהריים היו מגישים את הצ'ולנט שהוכנס לתנור בבוקר יום שישי והתבשל שם שעות ארוכות עד לצהרי שבת. בפסח היו מבערים את החמץ ומוציאים מהארון את כלי האוכל המיוחדים לפסח. אוכלים מרק בורשט ומתפללים "לשנה הבאה בירושלים…".

ב- 1914, כשהיתה בת שש, פרצה מלחמת העולם הראשונה. כרוז עבר ברחובות העיר והודיע שפרצה מלחמה. בלילה ארזו בני המשפחה את חפציהם וברחו לאוסטריה, לכפר הנמצא ליד העיר לינץ שם גרו במשך ארבע שנים. הילדים למדו בבית הספר המקומי. בתום המלחמה חזרו לעירם קולומיה שבינתיים נכבשה על ידי האוקראינים. טובה ואחֵיה הלכו לבית ספר אוקראיני שם רכשו את השפה האוקראינית. בקולומיה עדיין הרגישו את אימת המלחמה, הרוסים עשו שם פרעות. יום אחד חטפו את אביה של טובה, לקחו אותו ועוד יהודים כבני ערובה. רק אחרי שידולים ותשלום שוחד חזר האב הביתה. כשנה לאחר שבני המשפחה שבו לביתם כבשו הפולנים את האזור כולו. בבית הספר למדו טובה ואחֵיה לדבר פולנית, מדי בוקר היו שרים את ההמנון הפולני.

ב- 1932, כשהיתה בת 24, עלתה טובה לארץ ביחד עם אחותה מינה. תחילה הגיעה לקיבוץ של הנוער הציוני (אחד מבין שלושה קיבוצים שהיו אז באזור שבין רחובות לנס ציונה), אך הזמנים הקשים, המחסור במזון ובעבודה, גרמו לה לעזוב. הלכה ללמוד חקלאות בנהלל, במשק הפועלות של חנה מייזל למדה לחלוב. כעבור זמן קצר הבינה שאין זו עבודה בשבילה ועברה לחיפה. תחילה עבדה במטבח פועלים בעיר ואחר כך כמנהלת חשבונות של מחצבה בכרמל. כעבור שנה, בכנס של כל תלמידיה של חנה מייזל שנערך בנהלל, הוצע לה לעבוד בהנהלת חשבונות של בית הספר. טובה נענתה להצעה ונשארה. בטיולים שערכה בסביבה התוודעה לקיבוץ שריד וליוסל וולנר שהיה גרוש ואב לילדה קטנה, ערה. בשנת 1937 התחתנו טובה ויוסל והקימו משפחה. נולדו להם רפאל, זיוה ואורה – אחים לערה, אותה גידלה טובה כבת.
בשריד עבדה בטיפול בילדים חולים, אחר כך במטבח ילדים ובהמשך נכנסה לעבוד במתפרה, עושה תיקוני בגדים.

בהיותה בת 45 התאלמנה. חמישים שנים חיתה טובה אחרי יוסל, מגדלת את הילדות, זוכה לראות במשפחתה ההולכת ומתרחבת.

את שנותיה האחרונות עשתה "בבית הבריאות".

יהי זכרה ברוך

מישהו קוצב לנו את חיינו

אי-שם

ואנו איננו יודעים זאת

ומכלים את אורֵנו כך סתם

בלי מורא מתכלית ואות

וכאשר ליבנו נעקר מביתו

ואנו מתים יחד איתו.          (אורה) 

 

*********
טובה אמא לרפאל (רפי), זיוה ואורה, וסבתא לנכדים ונינים

גלילה לראש העמוד
X
דילוג לתוכן