טובין (גרייצרשטיין) שולה

בת יהודית (יטי) וחיים (היינריך)

נולדה ב- 9.4.1920 בעיר קרלסרוהה בגרמניה

עלתה לארץ ב- 4.3.1936 במסגרת עליית הנוער

והתחנכה ב”נוער א” בשריד

הצטרפה לקיבוץ שריד בשנת 1941

עם השלמת קיבוץ ה’

נפטרה ב- 20.4.2014

שולה, בת אמצעית ליהודית וחיים גרייצרשטיין, נולדה ביום שישי, שביעי של פסח, כ”א בניסן תר”פ, בעיר קרלסרוהה בגרמניה. בתאריך זה, שבו על פי המסורת היהודית התרחשה קריעת ים סוף והחלה יציאת מצרים, מתחילה שולה את מסעה הפרטי בן 94 השנים.
במשפחה שלוש בנות – הני, פרידה (שולה) וברטל (זיוה). בבית המסורתי, לא אדוק אך עם זיקה חזקה ליהדות – שמרו שבת, מפה לבנה, אכלו כשר והלכו לבית כנסת בשבת וחג. להורים היתה חנות לדברי סדקית ברחוב הראשי – “קייזרשטראסה” 38. מגורי המשפחה היו מעל לחנות. כשהיתה בת ארבע עברה המשפחה לעיר לייפציג, שם גרו הסבים מצד אמה. תחילה הלכה לגן ילדים יהודי ואחר כך עלתה לכיתה א’ בבית הספר “קרליבך”. שם לצד הלימודים הצטרפה ל”צופים” – טיולים בטבע, תחרויות ספורט, לימודים על ארץ ישראל, “הקרן הקיימת”, “הקופסה הכחולה”. את החגים חגגו ברוב פאר וטקסיות של מפקדים.

בשנת 1932, כנראה מסיבות כלכליות, עברה המשפחה לברלין וכעבור זמן קצר התגרשו ההורים. שולה נשארה לגור עם אמה ולמדה בבית ספר לא יהודי, בסמוך לביתה. באחד באפריל 1933, מספר ימים לפני שמלאו לה 13, התרחש בגרמניה “יום הבויקוט” – חרם על עסקים יהודיים. בעקבות אירועי אותו יום עברה שולה ללמוד בבית ספר יהודי, מרוחק מהבית. לצד הלימודים עסקה בספורט, בעיקר במקצוע ההתעמלות. בד בבד התוודעה לתנועות נוער ציוניות שפעלו בבית הספר והצטרפה לתנועת ה”ורקלויטה”, תנועה ציונית הדוגלת בעבודה והגשמה. בשנת 1935 החלו לדבר בתנועה על עלייה לארץ ישראל. “עליית הנוער” בהנהגתה של הנרייטה סאלד, התארגנה במטרה להוציא את בני הנוער מגרמניה לישראל.
חודש ימים שהו עשרים נערים, מערים שונות בגרמניה, במחנה הכנה לקראת העלייה. בסוף פברואר 36′ הפליגו מנמל טריאסט באיטליה ובארבעה במרץ 1936 הגיעו שולה וחברי קבוצתה לקיבוץ שריד. (הוריה ואחיותיה של שולה עלו לארץ מאוחר יותר). היתה זו חברת הנוער הראשונה בשריד – נוער א’. בכניסה לקיבוץ תלו החברים שלט “ברוכים הבאים” והתקבצו ליד השער לקבל את פניהם. גרישה לביא ואשתו ארנה שהיו אז זוג צעיר נקבעו למחנכים, הוא המורה והיא המטפלת. עבור הנערים שהותירו את משפחותיהם מאחור הם היו “אבא” ו”אמא”.
כעבור שלוש שנים יפות בשריד בהן למדו, עבדו ולקחו חלק בכל ההוויה של הקיבוץ, יצאו להכשרה בפתח תקווה, שם הצטרפו חברי “נוער א” לקיבוץ ארץ-ישראלי ה’ ובשנת 1941 הם חזרו לביתם הראשון בארץ, הפעם כקבוצת השלמה לקיבוץ שריד. באותה שנה נישאו שולה וזאב טובין, אותו הכירה בתקופת ההכשרה בפתח תקווה, בטקס צנוע אצל הרב זכריה בנהלל, ונולדו להם שלושה ילדים: רחל, חנה וירון.   בשנים הראשונות בשריד עבדה בטיפול ילדים, אקונומית במטבח, בית אריזה. לאחר מכן יצאה ללימודים בתחום החינוך בסמינר “אורנים” ובהמשך השלימה תואר שני בלימודי פסיכולוגיה וחינוך מיוחד באוניברסיטת חיפה, תחומים בהם עסקה לאורך שנים רבות.

אישה אכפתית, פעילה ומשפיעה. היתה ממקימי ביה”ס היסודי המקומי ואף ריכזה אותו. ריכזה את ועדת חינוך וגם את  ועדת תרבות. בהמשך הקימה וריכזה את “ועדת קשישים”. היא לקחה חלק בהפעלתו של ה”חוג ליהדות”, כתבה לעלון הקיבוץ ולעלון הגמלאים של המועצה האזורית. בשנים האחרונות עבדה ב”בובתיק”.

הלכה לעולמה בשיבה טובה.

יהי זכרה ברוך.

*********

שולה אמא לרחל, חנה וירון וסבתא לנכדים ונינים              

וכותבת כלתה דורית:

…. במקביל להקמת המשפחה, הקמת הקיבוץ והקמת המדינה, משכילה שולה לפלס את דרכה הייחודית ולפתח קריירה משלה, החל מלימודי חינוך ועבודה עם ילדים, דרך התמחות בחינוך מיוחד, ועד לתואר שני בפסיכולוגיה ועבודה בתחנה ב”אורנים”. שולה צוברת בטחון מקצועי רב תוך שהיא צומחת לתוך תפקיד הסבתא, בתחילה לאסף, יואב ומאיה של רחל ויונה ובהמשך לזיו וגיל של ירון ושלי.

אני זוכרת בהשתאות את שולה מגיעה במרץ משריד לבאר שבע ובהמשך לנס-ציונה, ליום הסבתאות השבועי כדי לעזור לנו ולהדק את הקשרים עם הנכדים. “אהבה ויחסים נוצרים דרך האוכל”, הסבירה לי מדוע כה חשוב לה לטרוח על ארוחותיהם.

שולה צמחה והתעדכנה ללא הרף. מילדה יהודיה בגרמניה הפכה לחלוצה ציונית דוברת עברית. מתלמידת גימנסיה היתה לאשה משכילה ובעלת קריירה, ומנערה צעירה הפכה לרעיה, אם וסבתא רבא לשישה נינים. היא התעניינה בנושאים רבים הקשורים לארץ, לקיבוץ ולמשפחה ואהבה לעורר שיחה בנושאים מגוונים. לעתים מגוונים מדי כאשר הייתה מתעניינת, “איך הזוגיות שלכם?”…

השנים היטיבו עמה. למרות האובדנים של זאב בעלה וחנה בתה לפני 19 שנים, מצאה שולה סיבות רבות לאושר: פרח פורח, מסיבות, הרצאות ואירועים בקיבוץ, שיחה נעימה, ותמיד היופי של קיבוץ שריד. בערוב ימיה, כשהיא נדיבה, סובלנית ומפויסת, אהבה מאוד לטייל לרחבה של חדר האוכל, מתגאה בנוף הנפלא של עמק יזרעאל ולא שוכחת אף פעם לציין: “הנה שם הכרמל, ואפילו אפשר לראות את המוחרקה”….

“דרוש כפר שלם כדי לגדל ילד”, כתבה הילרי קלינטון בספרה. וילדה אחת, אחר כך נערה ואחר כך אשה משפיעה בתורה על קהילה שלמה. את שולה תרמת בדרכים רבות ומגוונות לעיצובנו, למחשבותינו, לרגשותינו, כאשר חייך שזורים בחיי כולנו, ועל כך אנו מודים לך ואוהבים אותך מאוד.

יהי זכרך ברוך!

 

גלילה לראש העמוד
X
דילוג לתוכן