רחל בת דורה לבית לורבר ומשה פנר נולדה ב- 10.6.1941 בעיר צ'רנוביץ שהיתה באותה עת תחת שלטון רומניה. משפחתה היתה בין המשפחות העשירות בעיר. ביולי 1941, עם כניסת הגרמנים, גורשו יהודי העיר לטרנסניסטריה-מוגילב. הם צעדו כ- 15 ק"מ עם מעט המטלטלים שהורשו לקחת. לאחר שחצו על מעבורת את הנהר פרוט הועמסו על רכבת בקר בצפיפות ללא אוכל ומים והובלו לגטו. רחל היתה רק בת חודש. עם הגיעם לגטו נלקח האב למחנה כפייה שם עבד בעבודת פרך, הוכה קשות ונפצע. האם נותרה בגטו עם התינוקת. כשהחלו המשלוחים להשמדה ברחה דורה עם רחל התינוקת ליער. ביום התחבאו במקומות מסתור ובלילה התגנבו לפחי האשפה של איכרי הסביבה בחפשן אוכל. בשלב מסוים הן חזרו לגטו ושרדו רק בזכות אנשים טובים שתרמו מהמעט שהיה להם וסייעו לאם ולתינוקת. בתום המלחמה חזרה דורה לצ'רנוביץ ומצאה שבביתה גרים אנשים זרים, הם איימו עליה שאם לא תסתלק מיד יקראו למשטרה. דורה עם רחל בת הארבע ברחו לבוקרשט אל בית הדוד (אחיו של משה). כל אותו הזמן הם לא ידעו אם משה בחיים.

כששוחרר ממחנה הכפייה לאחר ששרד בדרך נס חיפש האב את המשפחה בצ'רנוביץ ומשם הגיע לבוקרשט והמשפחה התאחדה. אז גם נוצר קשר עם גרישה וארנה (אחותה של דורה) מקיבוץ שריד. בעזרת ריקו לופי אף הוא משריד שעשה באותם ימים באירופה כשליח עלייה הם השיגו אישורי מעבר מזויפים והתחילו את מסעם לארץ. בדרך לא דרך, חלק ברגל וחלק ברכבות, בפחד גדול פן יתגלו הם הגיעו ליוגוסלביה, שם עלו על אוניית המעפילים "הגנה". ב- 24.7.1946, כשעל סיפונה 2,678 מעפילים הפליגה האונייה בדרכה לארץ ישראל. במהלך ההפלגה התגלתה האוניה על ידי משחתת בריטית שליוותה אותה עד לנמל חיפה. הנציב העליון הבריטי סירב בהתחלה להוריד את המעפילים לחוף, אך לבסוף , ב-2 באוגוסט, הם הורדו והועברו למחנה המעצר בעתלית. בהתערבותם של ארנה וגרישה שוחררו דורה ורחל בין הראשונים ואחר כך שוחרר גם האב משה. תחילה הגיעו לשריד אחר כך עברו לדודים בקרית חיים ולבסוף שכרו דירה רעועה בקרית עמל (היום טבעון). הקליטה לא היתה קלה. משה שהיה במקצועו שען וצורף נאלץ לעבוד בסלילת כבישים ודורה בישלה וניקתה בתים כדי לסייע בפרנסה. מאוחר יותר חזר משה לעסוק במקצועו והיה השען הראשון בקרית עמל.

עם בואה לארץ דיברה רחל בת החמש רק גרמנית. היא למדה בבית ספר יסודי בקרית עמל ושנה אחת בתיכון ובהיותה בת 15 הגיעה לקיבוץ שריד כילדת חוץ כשארנה וגרישה הם לה משפחה. בשריד היא התחנכה בקבוצת "אשל". כשהשלימה את לימודיה בקיבוץ התגייסה לנח"ל עם כל הקבוצה ועברה קורס חובשים. אחרי השחרור מהצבא הלכה לקיבוץ רבדים במסגרת ש.ש.ש. (עזרה לקיבוצים צעירים). כשחזרה לשריד עבדה בבתי הילדים ובהמשך יצאה לקורס אחיות בביה"ח בעפולה.

בשנת 1992 נסעה לברזיל ואימצה שם את בנה, גל. היא השקיעה בו רבות, בגידולו ובחינוכו ובנתה להם קן משפחתי קטן. כשהתגלתה אצלה מחלת הסרטן קיוותה שתזכה עוד לראות את גל בחתונתו, אך נפטרה שלושה שבועות לפני החתונה.

סיפור ילדותה הקשה הותיר בה צלקות אותן נשאה לאורך כל חייה. מאז גיל הנעורים חיה רחל בשריד. כאן פילסה את דרכה קדימה, נלחמת על עקרונותיה ויכולה להם.

בת 72 במותה.

יהי זכרה ברוך

*********

רחל אמא לגל וסבתא למאי אותה לא זכתה להכיר