צור אבקמוביץ לוי

צור (אברמוביץ’) לוי

בן רוזה וינקו יעקב

נולד ב- 29.9.1936 בכפר רוזנוב, רומניה

עלה לארץ בשנת 1948 במסגרת עליית הנוער

והתחנך בקבוצת “שחף” בקיבוץ שריד

נפטר ב- 11.1.2020

לוי אברמוביץ’ הגיע אלינו מרומניה עם קבוצה של ילדי גולה בגילאי 10 – 13. ב- 1947, בעזרת אנשי השומר הצעיר ברומניה, הפליגו ארצה שתי אוניות מעפילים: “פן יורק” ו”פן קרשט”, שעל סיפונן ילדים ובני נוער שעברו את מוראות מלחמת העולם השנייה בעיירות רומניה, במחנות סגר, בשטח הגרוש טרנסניסטריה, חלקם במנוסה מתמדת ממחבוא למחבוא, לבד או עם בני משפחה. בדרכם לחופי הארץ נתפסו האניות על ידי הבריטים והנוסעים הוגלו למחנות בקפריסין.

באפריל 1948, במסגרת עליית הנוער, הגיעו לשריד 22 הילדים הראשונים וביניהם לוי. הם בחרו לקבוצתם את השם – “שחף”. בתחילה הם לא הכירו זה את זה והכול נראה להם זר ומוזר. המחנכים שקיבלו אותם היו מרדכי אמיתי, המורה המסור, וטייבל שטיינשנייד המטפלת הטובה והדואגת, ובעקבותיהם יואל לנדו וחסיה נימרי, נתן יונתן ופסי הילדסהיים.

במהלך השנים עזבו חלק מהנערים והצטרפו אחרים – מהונגריה, בלגיה, צרפת ופולין. בקיבוץ בנו עבורם את “בית שחף” באזור המוסד החינוכי. בית כולל כמו שאר הבתים.

ביולי 1954 בסיום התיכון התקבלו חניכי הקבוצה לחברות מלאה בקיבוץ ובסוף אותה שנה התגייסו לצה”ל.

כאן הם מצאו את חוף המבטחים שממנו יכלו לצמוח, להתקדם ולצאת לדרכים – איש איש לדרכו.

*******

נכדתו ירדן מספרת:

סבא נולד ברומניה. אביו ניהל בית חרושת לעץ ושם היה מבלה זמן רב. אימו נפטרה ממחלה כאשר היה בן שבע ואביו נישא בשנית. את תקופת מלחמת העולם השנייה עשה בעיקר אצל סביו בעיר הגדולה.

אחרי המלחמה הצטרף סבא לקן השומר הצעיר. בסוף שנת 1947, כאשר הגיע שליח של “ארגון העלייה”, ביקש לעלות לארץ, נשלח ברכבת לבולגריה, משם יצאו שתי ספינות צפופות ועמוסות – “פן יורק” ו”פן קרשנט”, שנתפסו מול חופי ארץ ישראל ונוסעיהן הועברו למחנה המעפילים בקפריסין. כחצי שנה לאחר מכן, עם הקמת המדינה, הגיע עם הספינה “גלילה” לארץ ישראל ונקלט בקיבוץ שריד. סבא אהב את עבודת האדמה ואהב לצאת בטרקטור לשדות הרחבים.

קיבוץ שריד היה במרחק הליכה מבסיס חיל האוויר רָמַת דָּוִד. סבא סיפר כי היה הולך עם חברים פעמים רבות להסתובב בין המטוסים. כאשר הגיע שליח הגדנ”ע לחפש מתנדבים לקורס טייס, כולם הצביעו על סבא ואמרו: “לוי. סולו בפייפר בשדה התעופה של מגידו”.

סבא התגייס לצה”ל, ולאחר כ-10 ימים של קרצוף סירים וקילוף תפוחי אדמה במחנה בה”ד 4 הועבר לקורס טייס אותו סיים כחניך מצטיין, והחל את דרכו בחיל האוויר. במהלך שירותו לקח חלק במבצעים רבים שהיוו חלק מהיסטוריה של חיל האוויר ומדינת ישראל בכלל. בתום מבצע קדש נשלח סבא לקורס מדריכי טיסה ולאחר מכן גם פיקד על טייסת מדריכי טיסה.

בתחילת 1950 רכש סבא אופנוע ובדרך חזרה מחיפה (שם עשה את הביטוח) התנגש במשאית ונפצע בברכיו. כך פגש את סבתא, אשר הייתה אחות במחלקה. לאחר כשנה נישאו ובעקבות החתונה עזב את קיבוץ שריד ועבר לגור תחילה בשיכון משפחות קטן בגדרה, ולאחר מכן בשיכון המשפחות ברמת דוד. מנישואים אלו נולדו שלוש בנות: ב-1961 גלי, ב-1962 תמי, וב-1967 נורית.

קרוב לפרוץ מלחמת ששת הימים קיבל סבא את הפיקוד על טייסת 110 אשר לקחה חלק משמעותי בגל התקיפה הראשון במלחמה. בתום המלחמה סבא התמנה למדריך ראשי בבית הספר לטיסה והועבר לבסיס חצרים, שם תרם רבות לשיפור הליכי ההדרכה ואיכות המדריכים בבית הספר לטיסה. בהמשך התמנה למפקד טייסת תעופה בחצור והשתתף בקורס הראשון בארץ על מטוסי קורנס (פנטום F-4). לאחר מלחמת יום הכיפורים הקים את מחלקת קצינים ובתום תפקיד זה יצאה המשפחה לקראקס, שם סבא שימש כנספח צה”ל ונציג משרד הביטחון בוונצואלה, אקוודור והקריביים. לאחר שלוש שנים חזרה המשפחה וסבא השתחרר מצה”ל והתמנה לקצין תאום אווירי באוגדה 252 (עוצבת סיני, שמפקדה היה באותה תקופה אהוד ברק), בה שרת במסגרת שירות מילואים. לאחר הפרישה מהצבא, סבא הקים חברה שעסקה בשיווק ציוד בטחוני ישראלי בדרום אמריקה וחברה נוספת בשם “מדוגר” שעסקה בשיווק והפצת ציוד רפואי תוצרת מפעל “אגר” שפעל בקיבוץ גנוסר. 

לאחר שסבא וסבתא התגרשו, נישא בשנית בשנת 1984 ללויס, ששרתה כחברת פרלמנט בארה”ב. היא התפטרה מתפקידה, ﬠלתה ארצה ושהתה בה כחמש שנים. לאחר מכן עברו להתגורר בפלורידה. סבא אהב לשחק טניס וציפה תמיד לביקורי הנכדים כדי לבלות אתם זמן, שכן הדבר הכי חשוב בחייו היה המשפחה.

בינואר 2020, לאחר מלחמה במחלת הסרטן, הצטרף סבא לאימו על רקע שירי ערש ברומנית, שפת ילדותו. בנותיו ואשתו האוהבות היו איתו ברגעיו האחרונים לפני פרידתו מהעולם והוא חזר לשמיים שכל כך אהב…

נאהב אותך לנצח סבא, היית לנו מגדלור באפלה.

 ירדן

גלילה לראש העמוד
X
דילוג לתוכן