טובה (גיטל) בת רבקה לבית בלזם ויהושע שטייר נולדה בעיר מְיֶילֶץ בגליציה, למשפחה בת תשעה אחים ואחיות. ההורים היו דתיים שומרי שבת ללא זיקה ציונית.

משחר ילדותה היתה טובה מרדנית. לתנועת השומר הצעיר היא הצטרפה למרות התנגדות הוריה. היתה מדריכה ובהמשך יצאה להכשרה חקלאית מטעם החלוץ בחווה ליד קראקוב. הוריה שלא הבינו את רצונה של בתם 'ללכת למדבר שממה שורץ חיות טרף' הציעו לממן לה לימודים באוניברסיטה בלונדון או פריס, אך היא סירבה. הם שלחו אותה לאחיה בברלין, אך ללא הועיל. מברלין היא נסעה לטריאסט ומשם על סיפונה של אוניה הפליגה לארץ ישראל.

עוד לא מלאו לה עשרים כשהגיעה ארצה לבדה, לבית עולים בבת גלים. משם שלחו אותה לעבוד כמשרתת בבתי איכרים בגבעת עדה, אך כעבור זמן קצר היא חזרה לחיפה ואמרה שהיא רוצה להגיע לקיבוץ ולא לעבוד במשק בית. סיפרו לה על קבוצת "אחווה" הליטאית השוהה במחנה זמני בגניגר טרם עלותה להתיישבות קבע על גבעת שריד. טובה הצטרפה ל"אחווה". עמדה על דעתה להיות שוות זכויות לבחורים. מדי יום היתה יוצאת עם הבחורים לעבד ולזרוע את האדמות השוממות שנמסרו להם להתיישבות ועם ערב הם היו שבים למחנם.

ב- 31.7.1926 עלתה עם ראשוני "אחווה", ארבעה בחורים ובחורה אחת, לנקודת היישוב החדשה, והביאו עמם את הצריף הראשון. טובה היתה האחת, ואותו צריף ראשון הוא שפותח את הדף בתולדותיו של קיבוץ שריד.
כעבור זמן קצר הצטרפו אל ה"אחוואים" חברי קבוצת "ביברכה" הצ'כית מתנועת תכלת לבן ששמעו על קבוצה שרק עלתה להתיישבות וזקוקה לתגבורת. הדיונים על איחוד בין שתי הקבוצות היו סוערים. טובה בעלת הדעות המוצקות הובילה את רעיון האיחוד, לפעמים אל מול אופוזיציה חזקה. באיחוד ראתה סיכוי לעתיד הקיבוץ. במהלך המשא ומתן עוד טרם הוכרעה הסוגיה הצטלב מבטה בזה של משה צפור, מראשי הקבוצה הצ'כית, ובראשית 1927 האיחוד בין הקבוצות יצא אל הפועל.

בשנת 1928 נישאו טובה ומשה ובשנת 29' נולד בכורם, עמוס, בבית החולים שהיה בצריף ליד מעיין חרוד. בהמשך נולדו להם אסתר ודפנה.

טובה היתה פעילה ומעורבת בכל שטחי החיים בקיבוץ. הופיעה בכל אספות החברים ומילאה כל תפקיד שהוטל עליה: אקונומית ומנהלת המטבח, מרכזת קומונה חברים, חובשת (אחרי השתלמות בת חודש ימים בקופת חולים בחיפה). בשנותיה האחרונות עבדה בקומונה ילדים.

בספטמבר 1939 פלש הצבא הגרמני לפולין ורוב בני משפחתה של טובה שנשארו שם, נעלמו לעד. נותרו רק היא ושניים מאחיה: אליק ואברוּם.

וכותב משה צפור:

הכרנו אחד את השני באותו משא ומתן לאיחוד, ויש אומרים שהיתה לזה השפעה על תוצאותיו. כל השאר, בעצם, כתוב בתולדות שריד. טובה הייתה שייכת לדור המגשימים החלוציים בכל התנאים, שחייהם התמזגו עם חיי הכלל הקיבוצי. כל עוד היתה בריאה היתה מעורבת בכל הנעשה בקיבוץ. לאחר האסון שפקד את בננו הבכור עמוס, עוד ניתן לה להגיע לאושר אישי ומשפחתי עם שתי הבנות שלנו, ארבעת נכדיה בשריד, וארבע נכדותיה בדליה.

אחת מראשוני הראשונים, מוותיקי הוותיקים, שהיתה נאמנה לדרכה החלוצית הקיבוצית עד הסוף.

יהי זכרה ברוך

*********

טובה אמא לעמוס, לאסתר ודפנה וסבתא לנכדים