משה נולד ברוסיה, בעיר לנינגרד, בתום מלחמת העולם הראשונה. בן לנחמה וצבי, אח לאברהם. בילדותו, בשל פרעות שנעשו ביהודים, עברה המשפחה לפולניה, לעיר חלם. בפולניה עבד אביו בפסי הרכבת.

בהיותו בן 17 עלה משה עם אמו לארץ ישראל. כאן הם פגשו את האב ששהה באותה עת בארץ כתייר, והמשפחה השתקעה בחדרה. בחדרה משה הצטרף לקן השומר הצעיר. אביו עבד בפרדסים שבסביבה ומאוחר יותר עבר לעבוד בבית החרושת לצמיגים "אליאנס", שם התמיד שנים רבות. האם היתה עקרת בית וביתם היה פתוח לכול חברי קן השומר הצעיר.

בן 18 החל משה לעבוד בחברת החשמל בחדרה ואף נמנה על אותם שעמלו לחבר את קיבוץ גן שמואל לרשת החשמל. את לימודיו התיכוניים השלים בשיעורי ערב.

כבן 19 יצא ביחד עם חבריו לקן משכבת "עין שמר" להכשרה בפתח תקוה. באותם ימים התקבצו בפתח תקוה, לצד חברי קן חדרה, גם קבוצות מהקינים של חיפה, גן שמואל, ושריד וביחד הם הרכיבו את קיבוץ ארץ-ישראלי ה' של השומר הצעיר.

בתקופת ההכשרה בפתח תקוה פגש משה את בלה לבית ינובר, שהגיעה לשם עם חברי הקן מחיפה. באותם ימים הוא גם שירת כגפיר.

בשנת 1941 הצטרפו משה ובלה לקיבוץ שריד במסגרת השלמת קיבוץ ה'. באותה שנה הגיעו לשריד אנשי ה"הגנה" וגייסו אותו לשורותיהם. שלוש שנים שירת משה ב"הגנה". בעת שירותו נישא לבלה, הם הקימו בית ונולדו להם שאול, אוריאל ויורם.

ב- 1948 נקרא לגיוס מחודש ל"פלמ"ח" לגדוד 14 של גולני, אשר אסף מתגייסים מהקיבוצים. עם חברים נוספים משריד הוא הגיע לשדה התעופה הסמוך למחניים, שלידו נערכו ההכנות לקרב הקשה על משמר הירדן. תפקידו של משה היה לשאת את ה"שוורצלוזה", מכונת יריה. לצדו היו מספר 2 שנשא את התלת-רגל ומספר 3 שנשא את התחמושת.

לאורך השנים עבד בעבודות שונות כמו בחשמליה, באינסטלציה, ב"גמל". הוא ניחן בתבונת כפיים ויכולת טכנית גבוהה ולכן נקרא תמיד למשימות. היה בין מקימי רשת ההשקיה לגן הירק ולמספוא – על ידי תקיעה של עמודים שעליהם הורכבו גלגלות עבור צינורות ההשקיה שהונעו באמצעות מכונת השקיה "סקינר". כאשר הוחלט להכניס הסקה מרכזית בבתי הילדים הוא התבקש לעבוד לצד מנדל ויסבוך ב"משק הקיטור". משם עבר לעבוד במפעל האלקטרוניקה, בייצור מערכות לימוד לבתי ספר, בהדרכתו של אפרים כהן. 

ב- 1973, במלחמת יום הכיפורים, נפל בנו יורם בקרבות השריון בתעלה. מאז נשא עמו כאב אינסופי.

ברבות השנים היה משה בין יוזמי ומכניסי הטלוויזיות לחדרי החברים. לשם כך אף השתלם בקורס טלוויזיה ב"סילורה". שעות רבות היה ספון במרתף ששימש כמעבדה לתיקון טלוויזיות.

משנת 1977 עבד בבית החרושת "גמל" עד שחלה.

לאחר מותו, להפתעת בני משפחתו, נמצאה באחת ממגירות חדרו תעודת סטיפנדיה ותעודת הצטיינות מתקופת לימודיו בטכניקום, שהוא מעולם לא סיפר עליה. 

בין תחביביו היו בניית שעונים וטיפוח גינת קקטוסים. אלו נותרו אחרי לכתו – שעוניו נמצאים בחדרי חברים והקקטוסים בחזית ביתו.

*********

משה אבא לשאול, אוריאל ויורם וסב לנכדים