יהודה רוזנפלד

יהודה, בן הניה ונח, נולד ביום כ"ב באדר תש"ז (14.3.1947) בברגן-בלזן שבגרמניה.
בהיותו בן שנה עלתה משפחתו ארצה והתיישבה בקיבוץ שריד. הוא סיים את לימודיו היסודיים ואחרי-כן השלים את לימודיו התיכוניים במגמה החקלאית בקיבוץ. יהודה היה ספורטאי מעולה והצטיין בעיקר בענף השחייה ובענף הכדורסל. עלם חמודות היה, יפה תואר, חסון ותמיר, שהצטיין בפשטותו הלבבית ובקסמו האישי.
גופו המוצק והאיתן היווה ניגוד גמור לעדינותו. הוא היה עניו וצנוע וכאילו נחבא אל הכלים. כל אשר הוטל עליו לעשות עשה בשקט ובשלווה, בלי לעורר תשומת לב ובלי לשאול שאלות ולטעון טענות.

מטבעו היה נער חברותי ולבבי ומעולם לא רב עם איש. תמיד היה סבלן ומאופק, וכאשר נאלץ לגעור במישהו, כי אז בתחילת דבריו היה קולו תקיף ומוכיח אך עד מהרה היה מתרצה וסולח. הוא היה חבר לדוגמה, מוכן תמיד לעזור לזולת, מעולם לא הפנה עורף לאדם ולכן היה אהוב על חבריו ועל ידידיו.

יהודה גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1965 והוצב לחיל השריון. לאחר שעבר קורסים והשתלמויות שונות היה לתותחן בטנק. אחרי-כן נשלח לקורס מפקדי טנקים וסיים בציון גבוה. בזכות הצטיינותו הוחלט שישאר בבית-הספר לשריון כדי להדריך בקורס מפקדי טנקים. הוא היה בעל מקצוע מעולה ובעבודת ההדרכה התבלט משכמו ומעלה.

תמיד היה אחראי ומסור לתפקידו ושימש דוגמא לכל בסבלנותו ובמזגו הטוב.
ההדרכה בקורס מפקדי הטנקים לא נראתה בעיניו כעבודה, שבה צריך לסיים מכסת שעות מסוימת, ולכן יחסו לעבודה והזמן שהשקיע בה חרגו מהמקובל. מפקדו מתקופת ההדרכה כתב עליו: "היה תענוג לעבוד אתו. היה זה תמיד יהודה שאליו הייתי פונה כשהיה צורך לעשות משהו שאינו סובל דיחוי, או כשלא רציתי להתווכח ולנסות לשכנע את חבריו".
יהודה השתתף במלחמת ששת הימים בקרבות בחזית סיני ואחרי-כן השתתף במלחמת ההתשה.

בשלהי 1968 שוחרר מהשירות הסדיר בדרגת סמל-ראשון, הוא חזר למשק ונכנס לעבוד ברפת. במסירות, באהבה ובעבודה ללא ליאות הפך תוך זמן קצר למרכז ענף הרפת. בשנת 1972 יצא לארצות-הברית לביקור פרטי.

הוא ניצל את ביקורו גם כדי לעמוד על שיטות חדשות הנהוגות שם בענף הבקר, הרבה לבקר ברפתות ובחוות בקר, וניסה ללמוד דברים חדשים שיוכל להתאימם לשיטות הנהוגות במשק וכך לפתחו ולשפרו. לפני נסיעתו ואחריה היה יוצא לתקופות של שירות מילואים וממלא את חובתו ככל אזרח במדינה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, נקרא יהודה לשירות.

יהודה התייצב ונשלח לחזית הדרום. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) נלחמה פלוגתו באזור גשר פירדאן.
בקרב המר הונחתו מאות פצצות על שדה הקרב, שהפך מלכודת מוות. יהודה נהרג בקרב זה אולם גופתו לא נמצאה.
ב"סיכום אירוע" על נפילת צוות הטנק שלו נאמר בין יתר הדברים: "בשטח שנשאר בשליטת הצבא המצרי נותרו שבעה טנקים פגועים, שבארבעה מהם היו נעדרים. מפלוגה א' נשארו שני טנקים מצפון לציר "חביבה", במרחק של כשני קילומטרים מהתעלה. הטנק שהיה בפיקודו של רס"ל רוזנפלד הוא הקרוב ביותר לתעלה".

זמן רב היה בחזקת נעדר ואחרי-כן בחזקת נעלם, עד שנמצאה גופתו מקץ חמישה חודשים, והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ שריד. השאיר אחריו הורים ואח. לאחר נפילתו הוענקה לו דרגת רב-סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה שלו: "יהודה ז"ל שירת כמפקד טנק ביחידת שריון. הוא היה אהוב על מפקדיו ועל חבריו ומילא את תפקידו ללא דופי".

משפחתו ובית קיבוץ שריד הוציאו לאור חוברת לזכרו, ובה מדבריו ומדברי חברים וידידים על דמותו.