שלמה נולד באוסטרבה שבצ'כיה ב- 21 ביוני 1905. השני מבין שמונת ילדיהם של חיה הלנה ושולם סמואל, אח לברטה, הבכורה, ולמקס, אהרון, לינה, זאב, אבי וחנן. הוא גדל בבית מסורתי. אביו היה אדם דתי, אורתודוקס חסיד אשר הוציא את פרנסתו בתור מפקח כשרות, חזן בבית כנסת, ומלמד ילדים לקראת טקס הבר-מצווה. האם נשאה בכל מטלות הבית לבדה וגידלה את ילדיה באהבה ובמסירות.

בבית דיברו יידיש ובבתי הספר שבהם למד שפת הדיבור היתה גרמנית. הוא היה נער צעיר שבגר על רקע מוראות מלחמת העולם הראשונה ואלו השפיעו על דרכו. עד גיל חמש עשרה נהג להניח תפילין ואחר כך הניח את התפילין בצד והתמסר לפעילות בתנועת "תכלת לבן". עם סיום לימודיו התיכוניים בגימנסיה הומניסטית יצא לפעילות תנועתית ציונית ולהכשרה בברטיסלבה, שם פגש את צילה לבית הירש הלוי, רעייתו לעתיד.

שלמה נמנה על הדור השני של תנועת "תכלת לבן" בצ'כיה שבו התגבשה קבוצת "ביברכה" (שילוב של המילה העברית "ברכה" ושם הכפר "ביבריך" שבו נוסדה הקבוצה) שחבריה נמנים עם מייסדי קיבוץ שריד.

בחודש פברואר 1926 עלו שלמה וצילה לארץ ישראל והצטרפו לחבריהם מקבוצת "ביברכה" שעלו לפניהם וישבו אז בעין גנים. באביב הם התחתנו אצל רב בירושלים ועם בוא החורף נדדו עם חברי קבוצתם לחיפה ועבדו בייבוש ביצות ובבניין.

בשלהי 1926 שמעו חברי "ביברכה" על קבוצת "אחוה" שעלתה זה לא מכבר להתיישבות קבע וזקוקה לתגבורת. כעבור זמן קצר הם הצטרפו אליהם והקימו ביחד את קיבוץ שריד.

בשנים הראשונות עבד שלמה בפלחה ובלול, היה עגלון בתקופתן של הפרידות "גוצקה ותרח" ומילא תפקידים חברתיים ומשקיים שונים.

הוא הקים משפחה עם צילה ונולדו אפרים (פרויקה), רפאל (רפי) ונועה.

במהרה נחשף לפעילות חברתית ציבורית, שבה באו לידי ביטוי חוכמת הלב שלו והשכלתו הרחבה בתחומי המשק, הכלכלה והחברה. ב- 1927 השתתף כציר במועצה המייסדת של הקיבוץ הארצי, למרות שבשריד עדיין התנגדו להצטרפות. רק בסתיו של 1931 הצטרף קיבוץ שריד לקיבוץ הארצי.

ב- 1932 נשלח שלמה לצ'כוסלובקיה מטעם הסתדרות "החלוץ" להקים תנועה חלוצית בסלובקיה ובאזורי הקרפטים. עם שובו הביתה חזר לעבוד בחקלאות וגם כיהן כמזכיר קיבוץ.

ב- 1937 נבחר למזכיר המוסד החינוכי של השומר הצעיר במשמר העמק וכעבור שנה נבחר לכהן כמזכיר הקיבוץ הארצי, תפקיד אותו מילא בשתי קדנציות (1938-42 ו- 1960-65). בין לבין כיהן כמרכז המחלקה לכלכלה ומשק של הקיבוץ הארצי.

הוא היה חלק בלתי נפרד ממפעל ההתיישבות בארץ ישראל – פעל רבות בנושא של רכישת קרקעות וזירוז ההתיישבות דבר שהגיע להיקפים מרשימים ב"ימי חומה ומגדל".

עם סיום מלחמת העולם השנייה היה בין אלו שנחלצו לקליטת שארית הפליטה והכשרתם כעתודה להתיישבות רחבת ממדים עם קום המדינה.

בנוסף לפעילותו בקיבוץ הארצי שימש כנציג מפ"ם במועצת המנהלים של "בנק הפועלים", ב"הסנה" ובמועצת המנהלים של "בנק החקלאות". היה בין מקימי "קרן השומר-הצעיר", "מפעלי תכן", "מוצרי תכן", "המחלקה הטכנית לתכנון ובניה" ועוד…

ב- 1965  נבחר לכנסת השישית וכיהן כיושב ראש של ועדת השירותים הציבוריים. בכנסת השביעית נבחר כחבר ועדת הכספים, כסגן יו"ר הכנסת וכיו"ר ועדת המשנה לביקורת המדינה.

בדצמבר 1972 התמנה לסגן שר הקליטה. היו אלה ימי העלייה הגדולה מברית המועצות. גולדה מאיר שהיתה אז ראש הממשלה וראתה בקליטת עליה זו אחד האתגרים המכריעים שלה היתה שותפה במלאכת הקליטה יום יום שעה שעה.

ב- 1974  נבחר לשר הקליטה וכיהן גם בממשלת גולדה מאיר וגם בממשלה בראשותו של יצחק רבין.

בינואר 1977, לאחר מותו של השר אברהם עופר, התמנה לשר השיכון וכיהן בתפקיד זה עד לחילופי השלטון כעבור מספר חודשים.

בסופי שבוע היה שב מתפקידיו ומשימותיו לחדרו הקיבוצי החם והפתוח. בארוחת ליל שבת נהג להלך בחדר האוכל, לעבור בין השולחנות כשידיו משולבות לו מאחורי גבו ולברך את החברים בשלום לבבי.

ביתם של שלמה וצילה היה ספוג אנושיות ושאר רוח. לכל אורך הדרך היו חוקים נוקשים הופכים בידיו לחוקי התנהגות אנושיים שידע להתאימם לכל איש ואיש.

עד היום אני מדמה לראותו מעשן מקטרת וגוזר מאמרים חשובים מעיתונים. עד היום בעוברי ליד חדרו בקיבוץ נדמה לי שעולה ממנו השירה הצ'כית היפה שאפיינה את המפגשים המשפחתיים שלנו.