עלי, בן בכור למרים לבית זילברשטרום ועמנואל רר נולד בעיר במברג בגרמניה ב- 10.7.1922. טרם מלאו לו שלוש הספיקה המשפחה לנדוד ולנדוד, תחילה בתוך גרמניה לכפר בישברג הסמוך לבמברג ומשם לברלין. בספטמבר 1924 עברה המשפחה ליוון, לעיר מסדוניה בעקבות עבודה שקיבל שם האב ועלי הקטן כבר ידע לקשקש בגרמנית וביוונית.

במאי 1925 עלתה המשפחה לארץ ישראל. תחילה השתקעו בחיפה שם מצא האב עבודה במועצת העיר כמהנדס בפרויקטים שונים לבניית חיפה. המשפחה התגוררה בשכונת בת גלים ועלי הלך לגן ילדים. קצת לפני שמלאו לו ארבע נולד אחיו יוחנן. את הגרמנית והיוונית כבר שכח, אך בואה ארצה של סבתא רגינה שנה לאחר מות בעלה, הפיחה רוח חיים חדשה ביכולתו לקשקש בגרמנית.  קצת אחרי שמלאו לעלי שמונה עזבה המשפחה את חיפה ועברה לחדרה שם השלים עלי את בית הספר היסודי ואת חטיבת הביניים.

באוגוסט 1938, כשהיה בן 16 נסע עם הוריו ואחיו לגרמניה לביקור בני משפחה ומכרים. הימים היו ערב "ליל הבדולח" והתחושה של היהודים היתה קשה. כעבור כחודש, כשכבר עמדו לחזור ארצה גילו שרוב גבולות גרמניה סגורים ושנותר להם פתח לצאת רק דרך בלגיה. עלי זכר היטב את ההפלגה בחזרה הביתה על אוניית משא קטנה שעלייה ששה נוסעים בלבד. במסע שהחל בחשש גדול, הם יצאו מאנטוורפן, שטו בים סוער, עגנו בפורטוגל כדי להעמיס ליפטים שהיו ממוענים לתל אביב, עברו את מצרי גיברלטר בערפל, עצרו במלטה להעמיס פחם ומשם היו אמורים להמשיך למצרים אך רוחות מלחמה שריחפו מעל עם פתיחתה של "ועידת מינכן" השפיעו על מסלולם והם מצאו את עצמם שטים לאורך הים התיכון לאיטליה.

כעבור יומיים, כשהוועידה הסתיימה בהסכם כניעה של אנגליה וצרפת לכל דרישותיה של גרמניה, ורוחות המלחמה לרגע שככו, הם הפליגו מנמל סירקיוז בסיצליה ועגנו במצרים בדיוק בערב "כל נדרי" אותו הם ציינו בבית הכנסת הספרדי באלכסנדריה. בערב סוכות עגנה אונייתם סוף סוף בנמל יפו.

בשובם ארצה שלחו ההורים את עלי ללמוד בבית הספר המקצועי התיכוני – בסמ"ת, ליד הטכניון. עלי היה תלמיד מצטיין בתחומי הטכנולוגיה. בתקופה זו הצטרף לקן השומר הצעיר בעיר לשכבת "גדוד השדה" לאחר שידיד לקח אותו לאחת הפעולות בקן והחבר'ה שפגש שם מצאו חן בעיניו. את לימודיו התיכוניים סיים בהצלחה רבה ויחד עם חבריו לקן יצא להכשרה בבית אלפא.

בשלהי 1943 הצטרפו חברי הגדוד כהשלמה לקיבוץ שריד. ביניהם היתה גם טובה לבית רפטנברג שאיתה עלי התחתן, ב- 15.3.1945, בחתונה צנועה בבית הוריו בחדרה. לעלי וטובה נולדו ארבע בנות – אפרת, ערגה, יעל ומרים.

כל שנותיו בשריד עבד בשדות הפלחה ובמוסך ואף נבחר להיות מרכז המוסך. הוא היה מכונאי מוכשר ומצא פתרון לכל תקלה. במלחמת השחרור נמנה עם כיתת החי"ש של שריד והשתתף במערכה על משמר העמק ולאחריה במערכה ב"צמח". בצה"ל שירת כמכונאי רכב. כשפתחו בראשית שנות החמישים את בית הספר המקצועי בשריד עלי לימד שם את תחום מכונאות הרכב.

עלי אהב טיולים וטבע. עם החוג לידיעת הארץ ובטיולי הקיבוץ הגיע לפינות החמד הכי נידחות. גם עם משפחתו ערך טיולים מלאי הרפתקאות. תמיד השקיע זמן ומחשבה רבה בארגון הטיול החל מהכנת הציוד, "ישיבה על המפות" ובחירת המסלול.

תחביב נוסף שלו היה הצילום.

בשנותיו האחרונות היה חולה וחלש. הוא התקשה להשלים עם מגבלותיו הפיזיות.

טובה היתה לצידו עד יומו האחרון.

הוא נפטר ב- 25.3.2005.

יהי זכרו ברוך

*********

עלי אבא לאפרת, ערגה, יעל ומרים וסבא לנכדים ונינים