מיכל בת אני ואפרים נולדה ב 13.11.1943 ‐ הוריה נפגשו באמצע שנות השלושים בצדו השני של העמק, בקיבוץ הזורע. שני אנשים צעירים שהגיעו זה לא מכבר מגרמניה, התאהבו ועזבו את העמק לטובת ירושלים. בירושלים נולדה בתם הבכורה, מיכל. אפרים עבד כנהג טקסי ואני עקרת בית המגדלת את בתה. יום אחד, בנסיעת עבודה ארוכה שהתבקש לעשות הגיע אפרים לקיבוץ שריד והחליט שכאן הוא רוצה להיות.

בשנת 1944 הם ארזו את משפחתם הקטנה ‐ אבא, אמא ותינוקת בת חצי שנה, ונדדו בחזרה לעמק. מיכל הצטרפה לקבוצת הפעוטים בני גילה, איתם עלתה ל"גן רבקה" ומשם, בקבוצה גדולה של בנות ומעט בנים הם היו ל"קבוצת שלהבת". אני נכנסה לעבוד במכבסה, ואפרים, שרישיון הנהיגה שלו היה מצרך נדיר באותם ימים, מצא שעבודתו מבוקשת מאוד. בהתחלה עבד על המשאית של הקיבוץ ואחר כך נבחר להיות הנהג הרשמי של מנהיג התנועה ‐ מאיר יערי (מראשי מפ"ם ו"השומר הצעיר"). עם השנים, נולדו לאני ואפרים עוד שני ילדים, אחים למיכל ‐ אראלה ואילן. השמחה על הולדת הילדים היתה גדולה אך הנישואים עצמם כבר לא היו כתמול שלשום והתפרקו. אני עזבה את הקיבוץ ואפרים נשאר וקשר את חייו עם אילזה בנארי. אל משפחתם הגדולה שבה שלושת ילדיו של אפרים מנישואיו לאני ושני ילדיה של אילזה מנישואיה ליעקב בנארי, איציק וירון, הצטרפה במהרה בתם המשותפת מרים.

את שנות הילדות והנעורים עשתה מיכל עם חבריה בקבוצת "שלהבת". היא היתה תלמידה סקרנית ושקדנית תחילה בבית הספר היסודי המקומי ואחר כך במוסד החינוכי של שריד. נערה חרוצה, נמרצת ואכפתית. לצבא התגייסה יחד עם חברותיה לקבוצה, תחילה לטירונות בבה"ד 12 ומשם כל אחת פנתה לדרכה, ומיכל היתה סמלת תנאי‐שירות. אחרי השירות הצבאי יצאה במסגרת ש.ש. לקיבוץ הצעיר אילות ואחר כך לשדה יואב. בשובה לקיבוצה נכנסה לעבוד כמטפלת בגיל הרך.

את נח שגיא, סטודנט צעיר מקיבוץ כפר מנחם, פגשה כשנשלחה ללמוד כלכלת שירותים במדרשת רופין. הקשר ביניהם התהדק והם הקימו את ביתם בשריד. לאורך השנים מיכל עבדה כמטפלת בגיל הרך, היתה אקונומית, עבדה ב"בית הבריאות" ‐ בית לקשישים וחולים וריכזה את קומונת ילדים. לצד אלו היתה חברה בוועדות ובצוותים.

בשלהי שנות השבעים, כשהם מטופלים כבר בשלושה ילדים: רונן הבכור, רוית וענבל, יצאו מיכל ונח לשליחות בארגנטינה מטעם הסוכנות היהודית. במהלך השליחות נולדה בתם יעל ועם שובם לשריד נולד בן הזקונים יריב.

בשנים מאוחרות ניהלה מיכל את מחלקת ה‐ D.I.Y של "גמל".

כשהשנים נקפו וההורים הזדקנו סעדה אותם במסירות ‐ את אמה אני, את אביה אפרים, את אשתו השנייה של אביה, אילזה ואת תמר, אחותו של נח. היא הייתה שם עבורם כשנזקקו לה. גם נכדים התחילו להגיע ואלו הסבו לה אושר וגאווה מרובה.

לצד כל אלה מיכל היתה תמיד פעילה ותורמת לחיי התרבות בשריד. שרה במקהלות בחגים, רקדה ריקודי‐עם והיתה חברה ב"ליאלה", מקהלת גבעת אלה שבעמק, במשך 20 שנה.

כשפרצה מגפת הקורונה והשתבשו אורחות החיים היתה מיכל מהראשונות לאתר היכן צריך עזרה. היא מצאה את מקומה בענף המזון שהתקשה לתפקד באותם ימים. עבדה בחדר האוכל עד שלא יכלה יותר כי בריאותה הדרדרה.

בתקופה האחרונה עמדה בגבורה רבה מול הקשיים הבריאותיים שפקדו אותה. בימים שהרגישה יותר טוב היתה מגיעה לעבוד ב"בובתיק", ביקשה לשמור על קשר עם הסביבה.

בהתפעלות והערכה גדולה הבטנו איך נח מלווה אותה וסועד אותה במסירות ואהבה עד הסוף העצוב.  

בת 79 במותה.

יהי זכרה ברוך

*********

מיכל אמא של רונן, רוית, ענבל, יעל ויריב, וסבתא ל-12 נכדים