נח בן שרה לבית מחובסקי ואליעזר רוזנפלד נולד ב- 17.7.1912 בעיירה סקידל בבלארוס. אח גדול לאתל ולאחות נוספת שנפטרה בילדותה ושמה אינו ידוע לנו. הוא גדל בבית ציוני שורשי, מלא בחמימות משפחתית ותרבות עברית. אביו היה מורה לעברית ובבית ינק את כל הערכים הטובים שעיצבוהו. בגיל ילדות עבר לעיירה הביילורוסית ז'טל עם אביו שקיבל שם משרה כמורה לעברית, אמו שרה ואחותו אתל. ז'טל נודעה בהיותה עיירה יהודית טיפוסית עם הווי יהודי שורשי.

מגיל צעיר הרבה נח לקרוא ספרים, ואף על פי שלמד בתלמוד תורה היה חופשי בדעותיו ונמשך לעיין בספרות ההשכלה. האב החדיר בילדיו, כמו גם בחניכיו, את האהבה לארץ ישראל והזדהות עם סיפורי המקרא. לצד השיעורים בתלמוד תורה הכניס האב גם שיעורי זמרה, חושף את התלמידים לשירת חובבי ציון ולשירי ביאליק.

בביתו של נח עקבו בערנות אחר סיפורי הארץ המתחדשת. כשבגר, חיפש ביחד עם חבריו מסגרת חברתית ואידיאולוגית. בתחילה הם הלכו שבי אחר גינוני הצופיות, המדים קרצו להם אבל עד מהרה נותרו רק המכנסיים הקצרים והרבה ציונות, סוציאליזם ומרקסיזם. בעיירתם הם הקימו את קן השומר הצעיר יש מאין. שם פגש נח את הניה לבית רושקין, מי שלימים תהיה אשתו. הוא היה המדריך שלה ומאז הם היו ביחד. בשלב כלשהו יצא להכשרה חלוצית ב"מלווה" ו"סלונים", אך עלייתו ארצה התעכבה מסיבות שונות וכשכבר יכול היה לעלות תפסה אותו המלחמה והוא נשאר בז'טל. גם הניה יצאה להכשרה לקראת עליה אבל גם תוכניתה לעלות השתבשה בשל מות אחותה וכשפרצה המלחמה אף אחד לא נסע יותר לשום מקום.

בשנת 1939 כבשו הרוסים את האזור כולו. חיי היהודים השתנו מקצה לקצה. אמצעי המחייה אזלו והיה חשש שמא יגורשו מבתיהם. ביוני 1941 כשפלשו הגרמנים הורע עוד יותר מצבם. אביו של נח נלקח מייד על ידי הנאצים יחד עם 120 אנשי האינטליגנציה של העיר, ונרצח. ב- 1942 נלקחו אמו ואחותו באקציה הראשונה וגם הן נרצחו. את נח הם תפסו באקציה השנייה והובילוהו למחנה הסגר. משם הוא הצליח לברוח למרות גדרות התייל הגבוהות ומגדלי השמירה שהיה עליו לעבור כדי להינצל. בסופו של דבר הגיע ליערות והצטרף לפרטיזנים, איתם הוא לחם במשך שנתיים עד השחרור. את המלחמה עברו נח, הניה והילד אלישע, בן השש, אחיינה של הניה שאיבד את אמו, אחותו ואביו, ביערות עם הפרטיזנים. לאורך כל התקופה של האימה, הסבל, הרדיפות והסכנות שאורבות מכל עבר הצליחו השלושה לשמור על קשר קרוב. בשלב כלשהו גויס נח לצבא הסובייטי והוצב בחזית הרוסית. למזלו נפצע ושוחרר. הוא הצליח לברוח מברית המועצות ולהגיע לפולניה שם עסק ב"בריחה" עוזר לפרטיזנים לחצות את הגבול.

סיפור הבריחה שלו עצמו הוא ארוך אבל בסופו הגיע לברלין ומשם בדרך קשה הגיע ביחד עם הניה ואלישע למחנה העקורים ברגן בלזן שהיה שטח כיבוש בריטי. במחנה היה פעיל נח בהנהגה של השומר הצעיר וגם במבצעי ההעפלה.  במחנה, בהמתנה לרישיון עלייה ארצה, התחתנו נח והניה, ושם נולד בכורם יהודה, ב- 1947. זמן קצר לאחר מכן הם נפרדו מאלישע שעלה ארצה עם אחת מקבוצות הילדים שהתארגנו במחנה והגיע לבדו לקיבוץ שריד. כעבור שנה הגיעו בעקבותיו גם הניה, נח ויהודה. לאחר לבטים הם החליטו לקבוע את ביתם בשריד ובשנת 1950 נולד בנם אליעזר.

בשריד נכנס נח לעבוד בצאן וכעבור שנים רבות עבר לעבוד באגודת ה"און" כמנהל חשבונות.

נפילתו של בנו יהודה במלחמת יום הכיפורים היתה מכה קשה מנשוא והותירה בו כאב נורא.

בשיגרת היומיום הוא מצא אחיזה. אחרי שלושים שנים ב"און", עם צאתו לגמלאות, המשיך לעבוד בשריד כמנהל חשבונות.

נח היה אדם מרשים במראהו, באישיותו. איש משכיל מאין כמוהו, צנוע ונעים הליכות. היה מספר סיפורים בחסד וגם בקשים שבהם מעולם לא חסרה נימה של הומור ואירוניה.

יהי זכרו ברוך

*********

נח אבא ליהודה ואליעזר וסבא לשרון