חיים בן לחיה ויהודה קנובלר נולד ב- 1.10.1908 בעיר דומברובה גורניצ'ה שבחבל זגלמביה בפולין. אח לפישל, מונייק, דורה, רוזה, יואל, שרה ונטע במשפחה שומרת מסורת. כשהיה בן שש פרצה מלחמת העולם הראשונה. את מסיבת בר המצווה שלו חגגו בבית הכנסת כדת וכדין. בעודו נער נפטר אביו במגפת טיפוס שהסתובבה באירופה.

בצעירותו הצטרף חיים לתנועת השומר הצעיר – טיולים, צופיות. בשיחות בקן דיברו הנערים על ערכים, ציונות והגשמה, שם התגבשה תפיסת עולמו. לימים הצטרפו בוגרי הקן לקיבוץ "במסילה". לקראת העלייה לארץ ישראל יצא להכשרה בביאליסטוק. ושם הכיר את שרקה שהיתה לרעייתו, וביחד הם עלו ארצה בשנת 1935 והצטרפו לקיבוץ "במסילה" ששכן אז בגבעת מיכאל בסמוך לנס ציונה.

הימים ימי המאורעות, בארץ המרד הערבי והתנכלויות לישוב היהודי ומחסור במקומות עבודה. העבודה היתה מצויה אז בעיקר בפרדסים שבעליהם העסיקו פועלים עבריים ואלו לא רבים. הודות לחריצותו חיים הפך לעובד קבוע בפרדס של בוכהולץ. הוא היה שקט, דייקן, מטפח יחסים טובים עם שאר העובדים, עושה כל מטלה נדרשת – אם זה עידור, השקיה או גיזום. הוא עבד בפרדס של בוכהולץ עד עלייתם של חברי "במסילה" להתיישבות קבע על אדמת קיבוץ מסילות בעמק בית שאן. חיים ושרקה נמנים עם מייסדי קיבוץ מסילות. שם הקימו את ביתם ונולדו בנותיהם, רינה ורחל, והוא להן אבא חם ומפנק.

במסילות מצא את מקומו בענף הבננות, והוא כהרגלו מסור וחרוץ, אך עקב תנאי אדמה ומים בלתי מתאימים ענף הבננות חוסל וחיים עבר לעבוד ברפת ואחר כך בלול שם התמיד שנים רבות.

חיים היה מאותם אנשים המחזיקים בפילוסופיית חיים פשוטה של אדם המוצא את הטוב במה שיש ושמח בחלקו. לא מתלונן אלא מברך על כל שיפור שיש.

בשלהי שנות ה-70, אחרי כמעט ארבעים שנים כחברי קיבוץ מסילות, עברו חיים ושרקה לקיבוץ שריד להיות לצד בתם רינה ומשפחתה. בשריד עבד חיים בבית החרושת "גמל". בהמשך עבד בחדר האוכל כמעט עד גיל 80.

נזכור אותו טוב לב ונוח לבריות. אוהב לעזור לאחרים. והחיוך שהיה על פניו גם בזמנים קשים, ולעתים היה מוסיף בדיחה או קריצת עין.

בשואה איבד את אמו חיה, את אחותו שרה, את אחיו נטע, ואת אחיו יואל עם אשתו פרניה ושתי ילדותיהם.

שאר האחים שרדו את השואה – פישל ומונייק שרדו את ברגן בלזן ודורה ורוזה שרדו מחנה עבודה שהיה בסמוך לברגן בלזן.

חיים היה בן 82 במותו.

יהי זכרו ברוך

*********

חיים אבא לרינה ורחל וסבא לנכדים