מינה בת רבקה לבית קצרגינסקי וחיים מוניץ, לימים חרמוני, נולדה ב- 22.4.1926 בגניגר שהיה באותם ימים מקום משכנם הארעי של חברי קבוצת "אחוה" הליטאית טרם עליתם להתיישבות קבע על גבעת שריד.

מינה, על שם סבתה מצד אביה, אחות קטנה לעמינדב בן השנה וחצי ובהמשך אחות גדולה ליאיר שייוולד כבר על גבעת שריד. עוד לא מלאו למינה שנה כשעלו הוריה יחד עם חבריהם לקבוצת המייסדים "אחוה" להתיישבות קבע. את התינוקות והפעוטות שיכנו בצריף שהוקם במיוחד עבורם בראש הגבעה. ההורים גרו באוהלים במרחק של מטרים ספורים מבית הילדים. יותר מאוחר, כשיבנו את "בית א" ב- 1928 ישכנו בו את הפעוטות ובהמשך, כשיקימו את "בית הקומותיים" ב- 1931 הילדים יעברו אליו. ביניהם דיברו הוריה של מינה ברוסית ויידיש. חיים ידע עברית עוד מליטא וריבקע, כפי שנהג לקרוא לה, רכשה את העברית אט אט ביחד עם ילדיה.

ילדותה של מינה היתה יפה, יחפה ושובבה בין שאר ילדי הקיבוץ הראשונים. יחדיו הם בילו בשיטוטים ומשחקי תופסת בין סלעי הגבעה הטרשית. עם הגננת לאה הם טיילו לתל שדוד, למעין שלמרגלותיו או לעץ התאנה שצמח מתוך בור מים.

כשהיתה בת שנתיים עלה סבא יעקב מוניץ לארץ ישראל, לשריד. שיכנו אותו בצריף של ההורים. עוד היה לו קצת כוח במותניו להרים את נכדתו הקטנה ולהושיבה על ברכיו. מינה זוכרת אותו מחבק אותה בחום ומספר לה סיפורים ממחוזות רחוקים. פחות משנה מאז בואו נפטר סבא מוניץ ובבית הקברות בשריד כרו את הקבר הראשון.

כשהיתה מינה בת שלוש פרצו מאורעות תרפ"ט. באישון לילה פינו את הנשים והילדים דרך השדות לנהלל כי בשריד עדיין לא היה בית ביטחון עשוי ברזל ובטון. כעבור חודשיים הם חזרו לשריד.

בהיותה בת שש וחצי נשלחה מינה בעקבות אחיה הגדול עמינדב ללמוד בבית הספר במשמר העמק. היא השתלבה בקבוצת "אילה" (בהמשך הצטרפו אליה גם אפרים רוזנצוייג ורותי אראלי שאת כיתות א'-ב' הם למדו בבית הספר ברמת דוד).

את ההורים ראתה מינה רק לעתים רחוקות. בחופשות חג או בחופש הגדול היו הילדים באים הביתה, ובין לבין היו הוריהם רותמים סוס לעגלה ובאים לבקרם. עבור מינה היו אלו ימים לא קלים של געגועים. בשנים הראשונות כשהיא ואחיה באו לשריד בחופשים הם גרו בצריף של ההורים ולא בבית הילדים עם שאר הילדים. עם הזמן החולף וההתבגרות פחתו הגעגועים ופינו את מקומם לקשרי חברות עמוקים עם בני גילה, לחיי נעורים תוססים, פעלתניים ויצרניים בעולם תרבותי ערכי ועשיר, ולפריחתן של אהבות ראשונות.

כנהוג באותם ימים, את שנת הי"ב עשתה מינה ביחד עם חברי קבוצתה "אילה" במרחביה שם הם עשו שנה של הכנה לחיי קיבוץ. כשסיימה י"ב חזרה לשריד והשתלבה בצוות גן הירק. אחר כך היתה מטפלת בבתי הילדים – עבדה בטיפול תינוקות, ועם ילדי בית הספר ובהמשך עבדה עם הנערים במוסד. לצד אלו מילאה תפקידים – היתה אקונומית ומרכזת הקומונה. אבל עוד קודם לכן, בשלהי נובמבר 1943, כשחברי השלמת "גדוד השדה" הצטרפו לשריד, ראתה מינה בחדר האוכל בחור לא מוכר שמשהו בו שבה את לבה והיא החליטה בו במקום שהוא יהיה שלה.

אחרי הכרות קצרה עברו מינה וצבי מצקביץ' לגור באוהל ליד חדר אוכל ומשם הדרך לחתונה היתה מהירה. הם התחתנו אצל הרב בגבת ומינה זכרה לספר איך בתור טבעת צבי ענד על אצבעה עיגול מתכת כסוף שבאותם ימים שימש לתליית וילונות.

ארבעה ילדים נולדו להם: הגר, דידי, יוסי וניצן.

בשנים מאוחרות יותר, משסיימה את עבודתה בבתי הילדים עברה לעבוד ב"גמל". שנים רבות היתה המזכירה של המפעל.

את כל חייה חייתה מינה בשריד. היא היתה חלק מהנוף המקומי מאז ימי הקמת הקיבוץ. זקופה, יפה, תמיד בלבוש מטופח כיאה לבתו של חיים מוניץ חרמוני, מנהיג קבוצת המייסדים "אחוה".

מינה נפטרה ב- 23.1.2024.

יהי זכרה ברוך

*********

מינה אמא להגר, דידי, יוסי וניצן, סבתא לנכדים ולנינים