פרוייקט מיוחד לחג: נקודות של אור

מי שתפקדו אצלנו לעילא ולעילא לאורך מהלך המלחמה היו נשות ואנשי צוות צח״י, אותו צוות וותיק ששמו יצא כבר למרחקים כאחד מהצוותים הטובים שפועלים בשטח. הפעם בחרנו לראיין את מי שהודעותיה הקפיצו אותנו למקלטים והוציאו אותנו משם, אחת משלושת מייסדי צח"י בשריד לצד טל סוננברג וירון אסטריכר, דוברת צח"י לילך שחם קציר.

אנחנו: לילך, איפה תפסה אותך המלחמה?

לילך: אותי היא תפסה בטיול בת מצווה עם בתי רוני בארצות הברית, היינו אמורות לשוב ארצה בטיסה ב-7.10 אבל עם תחילת הדיווחים ברשתות השונות הבנו שלטוס באותו יום כבר לא נטוס, למעשה לקח לנו כעשרה ימים עד שמצאנו טיסה חזרה ולכן את ההודעות הראשונות לקהילה שלח טל שגויס למילואים ואחריו יו"ר צח"י דורון זבולון וכך עד ששבנו. כשהגענו ארצה היה שקט בגזרת האיומים והאזעקות באזור ואת הזמן "הרגוע" יחסית הקדשנו לפעילויות אחרות שנדרשו מאיתנו והכנה לקראת התפתחויות אפשרויות.

למעשה, צח"י מאז הקמתו עוסק בטיפול בהווה, לימוד ממנו והכנה לקראת איומים עתידיים, כך שאם תשאלו אותי איך תפסה המלחמה את צח"י אומר שמחד גיסא היינו מופתעים כמו כולם, אולם מאידך היינו מוכנים משום שעברנו השתלמויות מקדימות כולל על איומי טילים, יצאנו  לסיורים לימודיים גם ביישובי העוטף ומשום שתירגלנו תרחישים אפשריים בטרם עת.

אנחנו: וכשהחלו הטילים להיות מופנים גם אלינו מה נדרש מכם?

לילך: נדרש קודם כל להגדיר מה תפקידנו, הרי  אזעקות והתראות של פיקוד העורף ישנן גם בלעדינו, אז האם צריך גם הודעות קהילתיות? אנחנו חשבנו שכן משום שההכרות שלנו עם האנשים והמקום עמוקה יותר ומשום שחשבנו שהציבור ייתן בנו אמון כשההודעות מגיעות מאנשים שבאמת חשוב להם שלומו. האמת שהרבה אנשים שאלו אותי האם אני כותבת את ההודעות על המקום ואיך אני מספיקה לשלוח כל כך מהר והתשובה היא לא, אני לא מחברת את ההודעות על המקום אלא הכנו מראש מאגר הודעות גדול שיכול להקיף התרחשויות שונות וההודעות שאני שולחת נלקחות ממאגר זה. חשוב לומר שמחשבה רבה יותר הושקעה דווקא בהודעת השחרור מהמרחב המוגן דבר שהוא שלעצמו ייחודי יותר לקהילה ומי שקיבלו אותה לבטח שמו לב שהיא מזמינה את האנשים לדווח לנו על מצבם. במידה רבה כאן מצוי היתרון שלנו כקהילה היכולה לתת מענים מיידים בתחומים שונים למי שזקוקים להם, עוד אציין שהופתענו ממספר האנשים שדיווחו לנו על מצבם ושלמדנו המון מהמידע שהם דיווחו לנו.

אנחנו: האם היה משהו במלחמה שאליו לא הייתם ערוכים?

לילך: ועוד איך, לתקיפות הכטבמ"ים לא היינו ערוכים כלל, ההגעה של משהו שיכול לגרום נזק גדול מבלי שיש לעיתים התראה מוקדמת או ממוקדת ומבלי לדעת מתי והיכן הוא יכה הייתה בעייתית מאד. כאן כבר לא היו האזעקות של פיקוד העורף, אלא הודעות אלינו מנציג פיקוד העורף במועצה ומי שהעביר את ההודעות ממנו לציבור היינו אנחנו. גם במקרה של הכטבמ"ים ניהלנו לימוד תוך כדי תנועה וגם כאן אפשר לומר ששיפרנו במעט את יכולות ההתגוננות שלנו.

אנחנו: מה למדת מהתקופה הזאת?

לילך: למדתי המון אבל הדבר הכי חשוב שלמדתי הוא ששיתוף פעולה בין מרכיבי הקהילה יכול להביא לתוצאות טובות מאד, לאורך המלחמה שיתפנו פעולה עם כלל הגופים בשריד והקמנו מערך איכותי של אנשים שחיים ושוהים כאן 24/7 אם זה יו"ר צח"י דורון זבולון, אם זו חגית ברקן שבתקופה הסוערת הייתה מופקדת על הבריאות ומצויה בחוסן ואם זו גליה מירום יו"ר האגודה והרבה מתנדבים נוספים שיחד עשו עבודה מצוינת.

אנחנו: האם היו רגעים כדוברת שהרגשת שהמציאות עולה על כל דמיון?

לילך: היו הרבה רגעים שהרגשתי שיכנסו להיסטוריה, אבל אם שואלים על משהו מיוחד אומר שהשבוע שבו יצא לי להתריע גם על כטב"מ, גם על שריפה וגם על רעידת אדמה היה מטלטל מבחינתי ומעורר מחשבות לאן זה עלול להגיע.

אנחנו: תודה רבה לילך שפינית לנו מזמנך.

לילך: תודה רבה לכם ומאחלת לכם ולי שהמציאות תאפשר לצח"י לנוח מנוחה ארוכה ושלא אצטרך לשלוח הודעות מטעמו לאף אחד.