בְּלֵילוֹת הַבַּיִת נוֹשֵׁם
כָּל הַמִּלִּים שֶׁלֹּא אָמַרְתִּי בּוֹ מְהַדְהֲדִים חֲזָרָה מֵהַקִּירוֹת
הַיְּלָדִים מְמַלְמְלִים חֲלוֹמוֹת שֶׁל חֹפֶשׁ וְרִצָּה וְיָם וְיַחֲפוּת
אֲנִי מְהַדֶּקֶת שְׂמִיכוֹת שֶׁבָּרְחוּ
דּוֹאֶגֶת לִשְׁמֹר כַּף רֶגֶל אַחַת בַּחוּץ
שֶׁהַחֹפֶשׁ יֵדַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְאָן לְהִכָּנֵס
אֲנַחְנוּ שׁוֹמְרִים שִׁנַּיִם שֶׁנּוֹפְלוֹת מִתַּחַת לַכָּרִית
עוֹד מֻקְדָּם מִדַּי לְהַפְסִיק לְהַאֲמִין בְּנִסִּים.
לכולנו זכורה אמרתו המפורסמת של א.ד. גורדון "כדי להילחם בחושך עלינו להגביר את האור" ואת ההמשך השרידי שלה "וכדי להגביר את האור עלינו לקרוא לאיאד החשמלאי" ולכן בפרוס עלינו חנוכה חג האורות יצאנו לפגוש את מי שליטרלי מביא את האור לחיינו.
ש: איאד כיף אל חאל? תוכל לספר לנו קצת על עצמך?
איאד: שמי איאד עבד אל רחים ז'ארר, אני גר באיכסאל, נשוי לאישה נהדרת ואנחנו הורים ל-4 ילדים, שתי בנות ואחריהן שני בנים קטנים. הבת הגדולה שלי לומדת פסיכולוגיה באונ' חיפה, הבת השנייה בכיתה י"ב ושני הבנים אחד בכיתה ח' והקטן ביסודי.
ש: ולפני כמה שנים הגעת לשריד?
איאד: הגעתי לשריד בשנת 2005 (אוטוטו 20 שנה!) אחרי שסיימתי לימודי חשמלאות ב-1997 והייתי כבר חשמלאי מנוסה, בהתחלה עבדתי עם אורי לב ואורי גולן זכרונם לברכה ועם אוריאל שץ יבדל"א ועם השנים נותרתי החשמלאי היחיד שעובד בשריד, במהלך הזמן יצאתי לקורסים מקצועיים וכיום אני מורשה לעסוק גם במתח גבוה וגם בגפ"ם (גז).
ש: ואיך זה לעבוד בשריד?
איאד: טוב מאד. חשמל בימינו הוא משהו שקשה לחיות בלעדיו ולכן עבודה לא חסר וכל יום יש בקשות מאנשים לצד פרויקטים שהאחזקה מטפלת בהם. את האנשים של שריד אני מכיר טוב ואוהב ונהנה מאד לפגוש אותם ולעזור להם כשהם מבקשים.
ש: והיו לך אירועים במהלך השנים ששווה לספר עליהם?
איאד: חשמל זה משהו שכרוך הרבה בקריאות ובעיקר בשעות שאחרי העבודה בשבתות, חגים, בלילות ובגשם, בכלל, ככל שמזג האוויר רע יותר יש יותר קריאות ובגלל שהדברים קורים בתנאים לא טובים גם האנשים לפעמים קצת לחוצים ולכן לעיתים גם קורים ואומרים כל מיני דברים, אספר רק על מקרה אחד בו קרא לי מישהו בלילה בגלל שבכל האזור שלו הפסיק החשמל ואמר שאני חייב להגיע, עכשיו אני כל הנסיעה חושב מה יכול לגרום להפסקת חשמל כזאת שעושה חושך באזור שלם, בסוף כשהגעתי ראיתי שכל האזור מואר ורק הוא יושב בחושך בגלל שהקומקום הקפיץ לו את הפקק.
ש: איאד, שמענו שמועות שחשמלאות אינה המקצוע היחיד שלך?
איאד: נכון, לפני שנים למדתי ספרות ובשנת 2004 פתחתי מספרה בכפר, המספרה פתוחה עד היום ושלושה ימים בשבוע אחרי העבודה בשריד אני הולך לעבוד במספרה, אגב, יש לי כמה לקוחות קבועים משריד שבאים להסתפר אצלי.
כאן נפרדנו מאיאד הנחמד ורק ביקשנו ממנו שידאג להגביר עוד קצת את האור בשנה הקרובה.
נכון, היא עדיין לא תמה, אבל מי שינסה להיזכר כיצד עברה המלחמה על שריד כיישוב, יזכור לבטח שתיים/שלוש אזעקות בתחילת המלחמה שהזניקו אותנו למרחבים המוגנים, תקופת שקט ארוכה ואז תקופה סוערת מלווה בהרבה הקפצות לתוך ומתוך המרחבים המוגנים.
מי שתפקדו אצלנו לעילא ולעילא לאורך מהלך המלחמה היו נשות ואנשי צוות צח״י, אותו צוות וותיק ששמו יצא כבר למרחקים כאחד מהצוותים הטובים שפועלים בשטח. הפעם בחרנו לראיין את מי שהודעותיה הקפיצו אותנו למקלטים והוציאו אותנו משם, אחת משלושת מייסדי צח"י בשריד לצד טל סוננברג וירון אסטריכר, דוברת צח"י לילך שחם קציר.
אנחנו: לילך, איפה תפסה אותך המלחמה?
לילך: אותי היא תפסה בטיול בת מצווה עם בתי רוני בארצות הברית, היינו אמורות לשוב ארצה בטיסה ב-7.10 אבל עם תחילת הדיווחים ברשתות השונות הבנו שלטוס באותו יום כבר לא נטוס, למעשה לקח לנו כעשרה ימים עד שמצאנו טיסה חזרה ולכן את ההודעות הראשונות לקהילה שלח טל שגויס למילואים ואחריו יו"ר צח"י דורון זבולון וכך עד ששבנו. כשהגענו ארצה היה שקט בגזרת האיומים והאזעקות באזור ואת הזמן "הרגוע" יחסית הקדשנו לפעילויות אחרות שנדרשו מאיתנו והכנה לקראת התפתחויות אפשרויות.
למעשה, צח"י מאז הקמתו עוסק בטיפול בהווה, לימוד ממנו והכנה לקראת איומים עתידיים, כך שאם תשאלו אותי איך תפסה המלחמה את צח"י אומר שמחד גיסא היינו מופתעים כמו כולם, אולם מאידך היינו מוכנים משום שעברנו השתלמויות מקדימות כולל על איומי טילים, יצאנו לסיורים לימודיים גם ביישובי העוטף ומשום שתירגלנו תרחישים אפשריים בטרם עת.
אנחנו: וכשהחלו הטילים להיות מופנים גם אלינו מה נדרש מכם?
לילך: נדרש קודם כל להגדיר מה תפקידנו, הרי אזעקות והתראות של פיקוד העורף ישנן גם בלעדינו, אז האם צריך גם הודעות קהילתיות? אנחנו חשבנו שכן משום שההכרות שלנו עם האנשים והמקום עמוקה יותר ומשום שחשבנו שהציבור ייתן בנו אמון כשההודעות מגיעות מאנשים שבאמת חשוב להם שלומו. האמת שהרבה אנשים שאלו אותי האם אני כותבת את ההודעות על המקום ואיך אני מספיקה לשלוח כל כך מהר והתשובה היא לא, אני לא מחברת את ההודעות על המקום אלא הכנו מראש מאגר הודעות גדול שיכול להקיף התרחשויות שונות וההודעות שאני שולחת נלקחות ממאגר זה. חשוב לומר שמחשבה רבה יותר הושקעה דווקא בהודעת השחרור מהמרחב המוגן דבר שהוא שלעצמו ייחודי יותר לקהילה ומי שקיבלו אותה לבטח שמו לב שהיא מזמינה את האנשים לדווח לנו על מצבם. במידה רבה כאן מצוי היתרון שלנו כקהילה היכולה לתת מענים מיידים בתחומים שונים למי שזקוקים להם, עוד אציין שהופתענו ממספר האנשים שדיווחו לנו על מצבם ושלמדנו המון מהמידע שהם דיווחו לנו.
אנחנו: האם היה משהו במלחמה שאליו לא הייתם ערוכים?
לילך: ועוד איך, לתקיפות הכטבמ"ים לא היינו ערוכים כלל, ההגעה של משהו שיכול לגרום נזק גדול מבלי שיש לעיתים התראה מוקדמת או ממוקדת ומבלי לדעת מתי והיכן הוא יכה הייתה בעייתית מאד. כאן כבר לא היו האזעקות של פיקוד העורף, אלא הודעות אלינו מנציג פיקוד העורף במועצה ומי שהעביר את ההודעות ממנו לציבור היינו אנחנו. גם במקרה של הכטבמ"ים ניהלנו לימוד תוך כדי תנועה וגם כאן אפשר לומר ששיפרנו במעט את יכולות ההתגוננות שלנו.
אנחנו: מה למדת מהתקופה הזאת?
לילך: למדתי המון אבל הדבר הכי חשוב שלמדתי הוא ששיתוף פעולה בין מרכיבי הקהילה יכול להביא לתוצאות טובות מאד, לאורך המלחמה שיתפנו פעולה עם כלל הגופים בשריד והקמנו מערך איכותי של אנשים שחיים ושוהים כאן 24/7 אם זה יו"ר צח"י דורון זבולון, אם זו חגית ברקן שבתקופה הסוערת הייתה מופקדת על הבריאות ומצויה בחוסן ואם זו גליה מירום יו"ר האגודה והרבה מתנדבים נוספים שיחד עשו עבודה מצוינת.
אנחנו: האם היו רגעים כדוברת שהרגשת שהמציאות עולה על כל דמיון?
לילך: היו הרבה רגעים שהרגשתי שיכנסו להיסטוריה, אבל אם שואלים על משהו מיוחד אומר שהשבוע שבו יצא לי להתריע גם על כטב"מ, גם על שריפה וגם על רעידת אדמה היה מטלטל מבחינתי ומעורר מחשבות לאן זה עלול להגיע.
אנחנו: תודה רבה לילך שפינית לנו מזמנך.
לילך: תודה רבה לכם ומאחלת לכם ולי שהמציאות תאפשר לצח"י לנוח מנוחה ארוכה ושלא אצטרך לשלוח הודעות מטעמו לאף אחד.
אחת מנקודות האור בשריד היא צוות חוסן שלאורך השנה האחרונה הזדמנו לו קריאות ומפגש עם משברים מסוגים חדשים, דיברנו עם חגית ברקן, אחת משלושת מובילות הצוות בימים אלו.
אנחנו: חגית, מי מאכלסים את צוות חוסן?
חגית: צוות חוסן מונה שורה של מתנדבות ומתנדבים ומובילות אותו רחלי לויטה, יערה ביסקר ואני שהצטרפתי מאז התמניתי לרכזת בריאות ונותרתי בו גם עם צאתי מהתפקיד.
אנחנו: באלו מקרים מסייע הצוות?
חגית: ההגדרה בגדול היא סיוע בעתות משבר זמני/קצר והיא מקיפה מספר סוגי משבר. אם הייתי מנסה לדייק אנחנו מסייעות במקרים של: משברים רפואיים פיזיים ונפשיים, אבלות, אובדן, היעדר עורף משפחתי וקרובים ופחות יכולות לסייע במשברים כלכליים (הערת המערכת- לזה יש סיוע מגופים אחרים).
אנחנו: כיצד אתן מעודכנות בצורך של אנשים בסיוע?
חגית: שאלה טובה. אנחנו מטפלות בנושאים שמגיעים אלינו בדרכים שונות, אם על ידי האנשים עצמם ואם על ידי בני משפחה, חברים ושכנים שמפנים את תשומת ליבנו לצורך שנוצר. ככלל אנחנו מקפידות על ההתנהלות התקינה של הדברים ופועלות רק לאחר שוידאנו שיש לכך אישור מהאנשים עצמם או ממי שצריך לתת אישור.
אנחנו: חגית, האם תוכלי להרחיב על סוגי המקרים בהן אתן נתקלות ועל אופי הפעילות?
חגית: האמת שלא. הצוות פועל בדיסקרטיות רבה ובמטרה לשמור על צנעת הפרט ככל הניתן. כפי שבטח שמתם לב אפילו לא מניתי את המתנדבים המסייעים לנו משום שהם רבים ולרוב הם עושים את פעילותם בלי לדעת עבור מי הם עושים אותה.
אנחנו: האם יש עוד דבר שהיית רוצה לומר?
חגית: חשוב לי להודות למתנדבות ומתנדבי הצוות שעושים עבודת קודש ומקיימים ברובם את מצוות מתן בסתר ואני מזמינה כל מי שחווים משבר לא להישאר לבד, אלא לפנות אלינו ולהיעזר במה שניתן.
הודנו לחגית על הריאיון ועל פעילותה שהיא אכן עבודת קודש ושלחנו דרכה את תודתנו לכל מתנדבות ומתנדבי הצוות המופלאים.
הכדורביניה בשריד התחיל ב-2019 בשיתוף של רותי בק במגרש הרב תכליתי בשריד לילדי כיתות ג׳-ז׳.
קבוצה אחת של בנים ג׳-ד׳ וקבוצת בנות מעורבת ג׳-ז׳.
בתחילת הקורונה החוגים הופסקו , ומיד שהקלו בהנחיות עברנו לקיים את החוג במגרש הכדורגל.
קבוצת א-ב הצטרפה לכדורביניה וקבוצת הבנות התפרקה וחזרה בענק בשנה הרביעית לכדורביניה.
בשנה השנייה נשארנו עם 2 קבוצות, בעונה השלישית נוספה קבוצה נוספת.
גן-א-ב
ג-ד
ה-ו.
ובעונה הרביעית קבוצת הבנות קמה לתחייה ולא פחות מ20 בנות לקחו בה חלק.
בעונה החמישית כבר גדלנו ל5 קבוצות.
גן-א
ב-ג
ד-ה
ו-ז
וקבוצת הבנות.
כיום הכדורביניה עומד על 6 קבוצות.
גן-א
א-ב
ג-ד
ה-ו
ז-ח-ט
וקבוצת בנות.
ישנם 107 ילדים וילדות משריד ויישובי העמק.
יפעת, גבת, רמת דוד, נהלל, תמרת, מגדל העמק, זרזיר, נוף הגליל, תל עדשים, בלפוריה, כפר ברוך, רמת ישי ובית שערים.
ביניה אוהד סביון ואייל לויטה מאמנים את קבוצות גן-א א-ב ג-ד.
יעל לב מאמנת את קבוצת הבנות.
עופר כהן (הסוללים) מאמן את קבוצת ה-ו.
דור נבון (בן זוגה של יעל) מאמן את קבוצת ז-ח-ט.
הקבוצות מתאמנות פעמיים בשבוע ובכל כמה זמן אנחנו מארחים קבוצות אחרות למשחקי ידידות.
ב-3 שנים האחרונות הקבוצות של הבנים הגדולים יותר, לוקחים חלק בליגה אזורית במגידו ומייצגים את שריד בכבוד.
החוג נותן לילדים: ספורט, בטחון , חברה למידה והנאה גדולה.
חייב להגיד תודה ענקית ענקית לרותי תרבותי, ליעל לב ולמלכי לביא על כל העזרה והתמיכה. והכי הכי חשוב להורים והילדים שכבר 6 שנים נותנים לפרויקט המדהים הזה להמשיך להתקיים.
המכינה הקדם צבאית "הרועות למרחקים" מבית מרכז "מעשה" פותחות מחזור שביעי. המכינה התחילה בספטמבר וכיום אנו בעיצומו של החודש הרביעי בשנת המכינה.
קצת ממה שהיה במכינה עד כה: חודש ראשון של הסתגלות והכרות עם הקיבוץ והמכינה, יציאה לשטח ומסעות משמעותיים, שבוע העצמה נשית, התנדבויות בקהילה ובאיזור, ואפילו הספקנו להתחיל בגיוס המחזור הבא של המכינה. אנחנו שמחות להיות חלק מהקהילה ולהתחבר יותר יותר, מאחלות לכולם חג שמח ומלא באור, מי ייתן והחטופים יחזרו בהקדם ובשלום💛
בחיפוש אחר נקודות אור בימים חשוכים הגעתי לאסתי והדסה המובילות של פרויקט "ניגונים" המכיר, מפגיש ומלמד ילדים עם כלים מוזיקליים. נפגשנו איתן בחדר "ניגונים" הנמצא במורד בית הספר מעל לחניה הדרומית.
ש: אסתי והדסה מתי ומדוע התחלתן בפרויקט?
הדסה: התחלנו לפני כשבע שנים כשהמטרה שעמדה לנד עינינו בתחילת הדרך הייתה להשיב את נגינת ילדים והמוזיקה לשבילי הקיבוץ. שריד היה קבוץ עם מסורות מוזיקליות מרשימות שעם השנים דעכו.
אסתי: הדרך בה בחרנו הייתה להתחיל לזרוע בשריד זרעים מוזיקליים חדשים שעם הזמן אולי יניבו פרחים ופירות, בעזרת יורם (שטיינברג) הענקנו לפרויקט את השם "ניגונים" ויצאנו לדרך. לאחר פטירתה של צפירה יונתן ז"ל שהייתה מורה מיתולוגית למוזיקה, קראנו לפרויקט על שמה.
הדסה: התחלנו בקטן מאד ולאט לאט הוספנו מורים ואפשרות לנגן בכלי נגינה נוספים ועכשיו כבר ניתן לומר שיש לנו הרכב כלים מכובד: פסנתר, גיטרה, יוקללי, תופים, חלילית, חצוצרה ופיתוח קול.
ש: זאת אומרת שבעצם פתחתן בשריד מעין אולפנה למוזיקה?
הדסה: לא צריך להגזים, אנחנו לא מתחרות עם שום גורם אחר בסביבה, להפך שואפות לשיתוף פעולה עם ילדים משריד הלומדים נגינה במקומות אחרים מחוץ לשריד.
אסתי: עבורנו מוזיקה היא הרבה יותר מרק צלילים, היא נשמה, נשמה פרטית ונשמה קהילתית, רצינו שתהיה פה נשמה וחשבנו שכדי שזה יקרה צריך להקל על הילדים הצעירים להגיע אליה ולהקל כמובן על המשפחות בתשלום.
הדסה: כיום פועל פרויקט "ניגונים" במספר חללים, יש לנו את חדר ניגונים (מעל מגרש בית ספר שגיא) ומקלט "המוזיקה ע"ש צור גליל״ בשכונה הצפונית המשמש לנגינה חופשית ולהקות של נוער בשל המלחמה והשימוש הביטחוני במקלט אנו שוקלות העברת הכלים למועדון הנוער הבוגר (ליד המספרה) ובית המוזיקה (מתחת לספריה) המשמש ללימוד תופים.
דוגמא לשיתופי פעולה הוא פרויקט: "בשיריך שריד" עם הארכיון – בית אמנון. הפרויקט בהובלתה של אילת קרוא התקיים 6 שנים, בו נפגשו הבנות המשתתפות עם שירים שנכתבו בשריד ע"י חברי שריד לאורך השנים משולבים בסיפורים מהעבר של שריד.
ניגונים עורכת כ-2 פעמים בשנה מפגש משותף של כלל המנגנים, המורים, המשפחות וכלל ידידי ניגונים.
השנה גם יזמנו ואנו מזמינות את כלל הקהילה, ילדים ומבוגרים בשריד להופעת "כליזמרבנד " להקת נוער מבית המוזיקה של יזרעאל – גלבוע בניצוחו של סטס גברילוב .
המופע יתקיים בשבת 28.12 בשעה 11:00 במועדון לחבר .
ש: אז זה למעשה פרויקט של וותיקות לטובת הדורות הבאים?
הדסה: לא רק לטובת עתיד והדורות הבאים אלא גם למען ההווה של ילדי שריד וקהילת שריד היום. חשוב להוסיף שאנחנו עושות הכול בהתנדבות ומקבלות תקציב קטן מהקהילה שנועד לדברים הכרחיים כמו כיוון פסנתרים.
מאוחר יותר כשיצאתי מחדר "ניגונים" כבר התנגן לי שיר בלב ואל זיכרונותיי עלו מחדש צריפי האולפנה למוזיקה ומחול ודמותו של מנדל מאייר העומד גאה בפתח משרדו ומביט בילדי העמק צועדים בשבילים כשנרתיקי כלים בגדלים וצורות שונות בידיהם.
ולאסתי והדסה, כל הכבוד לכן על יוזמה ופרויקט יוצאים מן הכלל. המשיכו במלאכה החשובה הזו שאת התוצאות שלה אפשר כבר עכשיו לשמוע.
בשנת 2011 החל בשריד פרויקט חשוב בסיוע המועצה שמטרתו ניטור ומיפוי אוכלוסיית החתולים והשגת שליטה על בריאותם של אלו, איכות חייהם ומניעת התרבות לא מבוקרת.
את הפרויקט הובילו אצלנו הווטרינרית ליטל נתיב וענת הרוש. לאחר הפסקה של מספר שנים בחודש אוגוסט האחרון שב הפרויקט לפעול כשעתה זוהר הרוש היא זו שדואגת להביא את החתולים לליטל.
מספרת ליטל: מאז אוגוסט טיפלנו כבר בכ-60 מחתולי שריד והדבר אינו פשוט כפי שהוא אולי נשמע. בכדי להגיע לחתול, יש לארוב לו בשעות הבוקר המוקדמות, לשכנע אותו להיכנס לכלוב נשיאה ואם צלח הדבר (פעמים רבות הוא אינו צולח) יש להביא אותו למרפאה שם הוא עובר בדיקה מקיפה, חיסון, סימון, עיקור במקרה וזוהי נקבה וסירוס במקרה וזה זכר. לאחר מכן זוכה השונרא למנוחה ומזון ולעת ערב משוחרר במקום בו נלכד.
עדי: מה השינוי שעושה הטיפול הנ"ל לפרט החתולי ולקהילת החתולים ככלל?
ליטל: שינוי משמעותי, הנקבות לא מתייחמות וכתוצאה מכך לזכרים אין כמעט על מה לריב ומכאן שקהילת החתולים הופכת להיות רגועה יותר ופחות לוחמנית ויהיה נדיר יותר לפגוש חתולים פצועים ורעבים. דרך זו מאפשרת לחתולים חיים בריאים וארוכים יותר. חשוב להדגיש כי המטרה אינה לדלל את אוכלוסיית החתולים הקיימת ואף חתול לא מומת, אלא רק שמירה על בריאות החתולים ומניעת התרבות בלתי מבוקרת.
עדי: האם היו לך אירועים מעניינים במהלך הטיפולים, כמו למשל האם יצא לך לעקר בטעות חתול זכר או לסרס בטעות נקבה?
ליטל: זה עוד לא קרה, אבל מאחר ומדובר בחתולי רחוב (שימו לב שמאז שיש אצלנו רחובות יש גם חתולי רחוב מה שלא היה לפני כן ע.ר.) הרי שיש לנו עסק עם טיפוסים מחוספסים, הכי זכור לי היה חתול ענק במשקל 15 ק"ג שראו עליו שהוא למוד קרבות שכל הטיפול בו היה מאתגר, החל מלהרים את הכלוב כשהוא בתוכו וכלה בטיפול עצמו.
עדי: כמה טיפולים ניתן לעשות ביום?
ליטל: מאחר וזוהי לא עבודתי הראשית וגם לא של זוהר אנחנו מתפנות לכך מעת לעת, ביצוע הטיפולים דורש תיאום בינינו ומספר הטיפולים נע בין טיפול אחד לארבעה ביום, זה די תלוי בכמה זמן יש לנו לכך ויותר מכך תלוי בהצלחת לכידת החתולים.
עדי: ואם אנשים רוצים להתריע על צבר או נחיל חתולים שכדאי לטפל בו למי הם יכולים לפנות?
ליטל: את הפניות בנושא מרכזת רותי בק ורצוי לפנות אליה ולעדכן.
כבעליו של חתול מסורס שמדי פעם אני נאלץ להציל אותו מציפורניהם של בלתי מסורסים הודיתי לליטל ולשותפותיה על הפעילות החשובה ושקעתי במחשבות פילוסופיות עמוקות כמו, האם מניעת תהליכי החיזור והריבוי שהיוו חלק משמעותי מאד מחיי החתולים ושאליהם הופנו חלק נרחב ממשאבי התכנון והיזמות שלהם לא תוביל אותם לעסוק בזמן שהתפנה להם בפיתוח יכולות חדשות, עד שיום אחד הם ישתלטו על העולם ויחליטו לסרס אותנו?
ואלו ילדינו בנות ובני כיתה ד' שנכנסים בשעה טובה לתנועת השומר הצעיר:
מן הידוע הוא שכאשר נולדים תינוקות בסמיכות לחנוכה לא אחת הם זוכים לשם המתקשר עם החג. מאחר ובשריד יש הרבה שמות המרמזים על קשר לחג יצאנו לחפש בנרות שמו/ה של מי מהם אכן קשור לחנוכה.
אנחנו: אור, אור, אור עצור רגע, בחייך
אור שיפטן: כן?
אנחנו: אור, האם השם שלך קשור לחנוכה?
אור: לא שידוע לי על כך
אנחנו: אתה בטוח?
אור: די בטוח
אנחנו: אוף, קיווינו שהוא כן קשור. טוב, תודה לך.
אנחנו: אריאל אריאל
אריאל בלנגה: כן?
אנחנו: האם נרי שלך נקרא כך בהקשר לחנוכה?
אריאל: לא ממש
אנחנו: תודה לך. אוף, גם נרי לא קשור לחנוכה
אנחנו: נס נס,
(נס מסתובב אלינו)
אנחנו: נס, אתה עובד במסגריה של גמל נכון? (נס מהנהן) האם ההורים שלך קראו לך נס בגלל נס חנוכה?
נס: בכלל לא, פשוט נולדתי פג וזה נס שאני כאן
אנחנו: וואלה?
נס: לגמרי
אנחנו: אוף
אנחנו: אורה, אורה
אורה בר: מה?
אנחנו: השם שלך קשור לחנוכה?
אורה: לא
אנחנו: אוף
אנחנו: אורה בלאיס?
אורה בלאיס: שום קשר
אנחנו: אוף
אנחנו: אור אסטריכר, אור אסטריכר, השם שלך קשור לחג?
אור אסטריכר: איזה שם? אסטריכר?
אנחנו: לא, אור
אור: אין שום קשר ואם תעצבנו אני אקרא לאבא שלי, הוא בצח"י
אנחנו: אוף
אנחנו: יהודה מורנו, אתה נקרא על שם יהודה המכבי?
יהודה מורנו: מה פתאום? השתגעתם?
אנחנו: אלון קסל, השם קרן אור קשור לחנוכה?
אלון: לא
אנחנו: אוף
אנחנו: אילן, אילן, אולי השם קפלנר קשור לחג? קיפלתם נרות או משהו?
אילן קפלנר: לא לא, קפלנר זה שם בגרמנית, קפל בא מקפלה וקפלנר זה האיש שעובד בקפלה ולמעשה מדובר בכהן או באיש דת
אנחנו: אההה
דיברנו גם עם זיו ארדי, זיו המורה לפלדנקרייז, אור כהנא, מאיר בוסקילה, מנור ברק (לא, מנור זה לא ממנורה), עם משפחת לב (לא, לב זה לא קיצור של לביבה), עם משפחת ליאור ואף אחד מהם אינו נקרא כך בהקשר לחנוכה.
וכך, בעודנו יושבים מיואשים על הספסל עם כוס נס קפה ביד עברה חגית צוקר.
חגית: מה קורה חבר'ה? אתם נראים מיואשים
אנחנו: נכון, יצאנו לחפש בשריד אנשים ששמם קשור לחנוכה ולא מצאנו אף אחד.
חגית: באמת? אני נולדתי בחנוכה ולכן קראו לי חגית
אנחנו: את? חגית?
חגית: כן, כי נולדתי בחג, אני חגיגית
הבטנו אחד על השני, חיוך עלה על פנינו
אנחנו וואוו, חגית, תראי מה זה, לא היה לנו כלום ופתאום הגעת אלינו כאילו משמים, ניסים קרו לאבותינו וקורים לנו