הַשָּׁנָה יוֹתֵר מִכָּל הַשָּׁנִים
עִם בּוֹא הָאָבִיב
צִדֵּי הַדְּרָכִים הֵם צָהֹב בּוֹהֵק מַצְהִיב,
הַשָּׁנָה בִּמְיֻחָד הַטֶּבַע בָּחַר
כְּמוֹ לְהַכְאִיב
לְסַפֵּק לָנוּ מַרְאֶה מַרְהִיב.
קִשּׁוּט שֶׁכֻּלּוֹ סֵמֶל
שֶׁל לֵב
דּוֹאֵב,
הָעוֹלָם זוֹעֵק רוֹמֵז
הָלוֹ עַם לֹעֵז
מַסְפִּיק כְּבָר לְפַנְתֵז
אוֹ שֶׁמָּא עַם שֶׁל גְּבוּרָה וָעֹז
עַל מָה זֶה תַּעֲלֹז,
דַּי עִם הַחַד-גַּדְיָא
זֶה לֹא הַזְּמַן לְלֵיצָנִים
וּבֶטַח לֹא הֶרֶג וּמֶחְטָפִים
כָּל זֶה מַתְאִים לְסְרָטִים
יֵשׁ לְנַסּוֹת אַחֶרֶת,
כְּבָר נֶאֱמַר שֶׁכָּל דָּבָר
מְיֻצָּג ע"י אֲחָדוֹת וַאֲפָסִים,
נָכוֹן וְלֹא נָכוֹן,
כֻּלָּנוּ בּוֹחֲרִים אֱמֶת אוֹ זִיּוּף
זֶהוּ מַסָּע שֶׁל מַבָּט כֵּנָה וְצָרוּף,
הַנְּתוּנִים קַיָּמִים
הַלְּבָבוֹת זוֹעֲקִים
וְלָנוּ הַבְּחִירָה,
עֵת לְמַעֲשִׂים.
צִדֵּי הַדְּרָכִים
כָּל כָּךְ זְהוּבִים
קוֹרְאִים לָנוּ לְמַעֲשִׂים טוֹבִים
צהוב. ג'ינג'י, זהוב,
הם חרציות וחרדלי המכאוב.
שִׁנּוּי כִּווּן,
שָׁוֶה
הוּא מַתְּנַת
קְדֻשַּׁת חַיִּים
קוראים לו חג האביב אבל איזה אביב זה אם לא היה חורף?
קוראים לו חג החירות אבל איזו חירות זאת אם חברינו כלואים בידי החמאס?
קוראים לו חג המצות אבל אלו מצות אם לא סיימנו למצות את הדין עם אלו שהביאונו הלום?
קוראים לו גם חג הגאולה, גאולה?
קוראים לו חג.
כמו כל דבר בפסח גם העלון לפסח יהיה מחולק לארבע
שער החירות
שער אביב הגיע (או סיכומי חורף)
שער פסח בקהילה
שער חסל עלון פסח
צוות העלון מאחל לכם קריאה מעניינת
למעלה משנה וחצי חלפו מתחילת המלחמה וכל חג שאנו חוגגים עטוף בדוק סמיך של עצב.
פסח במיוחד הוא חג שקשה לעיכול מבחינה זו, זהו חג שמסמל חופש ויציאה מעבדות לחירות ואביב של תקווה וכל אלו עדיין רחוקים, רחוקים ל59 חטופים, רחוקים לתושבי הצפון והעוטף ורחוקים לחיילים, לאנשי הביטחון, למשפחותיהם, לפצועים, למשפחת השכול ולכולנו.
ועדיין חובתנו היא להמשיך לחגוג, להמשיך ליצור, להמשיך לחלום ולהמשיך להיאבק על כל מה שחשוב לנו. לדעת להעריך את ולהוקיר את כל מה שיש, לשבת סביב שולחן החג ולשיר, ולספר ולזכור.
אנחנו רוצות לאחל לבית שריד חג שמח, מלא אור, ושמתוך הקושי, נמצא קרני האור: את החמלה, את הערבות ההדדית, ואת התקווה לשחר של חירות אמיתית – לעם, לחברה, ולכל אחד ואחת מאיתנו.
מי ייתן ונחגוג את הפסח הבא בלב שקט ובארץ מובטחת.
גליה מירום ומלכי לביא
אגודת מתיישבי שריד
לכל בית שריד
חג הפסח הוא חג האביב חג החירות ובסימן ההתחדשות (סנדלים ומכנסים קצרים ולפעמים גם חולצה לבנה רקומה)
ולמול כל אלה, בחג זה מהולה השימחה בעצב רב – חטופים, חרבות ברזל, עצירת גשמים ומועקה כבדה
ועל אף כל זאת – אנו בעמק הנפלא שלנו, שדותינו מוריקים, בתינו הומים מתינוקות וקיבוץ שריד עולה, צומח, נבנה ומתקדם.
אז נמשיך, נבנה, נתפתח ונפתח, אנו בשריד וכל בית ישראל ומדינת ישראל.
בפרוס עלינו החג – מבקשים לברך את כל בית שריד בברכת חג שמח ככל הניתן ובתקוה לשובם של כל חטופינו,
ומי ייתן ותבוא עלינו שלווה ואחדות וכל בנינו ובנותינו ישובו הביתה ובשלום.
חג-שמח
רז – עוזי – מלכי
כִּי-קָרָא אֲדֹנָי לָאָבִיב וְלַטֶּבַח גַּם-יָחַד:
הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט.
מסביבי לקראת הפסח, פריחת השיטים,
בצהוב פריחתם אל העין בולטים.
כמונו, אשכולות הפרחים נראים מיוחדים,
כמונו, מסתירים הפרחים את הקוצים החדים.
האם כמו השיטים אנחנו זן פולש?
נאחז באדמת הטרשים, שורד ועיקש?
האם כמו השיטים אנו יורשים עצים דומים?
האם כמו השיטים ניכנס אתם למאבק עולמים?
האם כמו בפואמה, בשקר פריחת השיטים,
והם נותנים תפאורה לאיבת השוחטים?
אז לא גבירותי ורבותי, לרגע אני לא שוכח,
כי חוק הטבע, שתמיד החזק מנצח.
אבל האם אנחנו חלק מהמאבק האכזר?
האם אין לנו מתחת לקוצים גם רגשי מוסר?
אז חג הפסח והפריחות שהגיע,
הוא גם ההזדמנות שלי להציע:
מקום תחת השמש להם ולעם הנבחר,
אנחנו נישאר בעמקים והעצים הזקנים בהר.
כי חג חירותנו הוא חג של בשורה,
ואני נזכר בכתוב בספר ויקרא:
"כאזרח יהיה הגר הגר בארצך,
ונתת לו מקום ואהבת לו כמותך.
כי גרים הייתם בארץ של עבדות,
ולמדתם כמה חשובה לאדם החירות".
קראתי פעם באיזה ספר שאלוהים מנע ממשה להיכנס לארץ המובטחת לאו דווקא כעונש על יהירותו כשאמר שיוציא מים מהסלע, במקום לתת את הקרדיט למי שבאמת עשה את הנס (לאלוהים אין אגו כמובן).... קראתי שהוא לא נתן למשה להיכנס לארץ זבת החלב והדבש דווקא כפרס, בגלל שאהב אותו כל כך ולא רצה לשבור את חלומו, אלוהים החכם רצה להגן עליו מהמציאות הקשה, הארץ אולי מובטחת, ואולי זבת חלב ודבש, אבל תדרוש שלושים שנה של מלחמות ועבודה קשה כדי להביאה לשם, הארץ ההיא היא בעצם רק פוטנציאל – אני משער שכל החלומות שלנו ואיפלו אנחנו כבני אדם כל אלו הם פוטנציאל שצריך להשקיע הרבה כדי לממש.
אז אני תוהה מהו המחסום להגשמת החלומות שלנו, מה מחזיק אותנו כעבדים ומה יוציא אותנו לחירות, מה הם אותן השלשלאות המונעות מכל אחד ואחד מאיתנו לצאת לחירות מלאה ולהרגיש חופשי, האם אלו הגורמים החיצוניים או שמא הכבלים הם בנו פנימה.
האם לפני כל מגבלה חיצונית אנו עצמנו שבויים ואסורים בשלשלאות פנימיות שכובלות אותנו מהחירות המלאה.
ומהי החירות הזו? האם החירות היא הגשמת המאווים הפנימיים הגלויים והסמויים או שמה החירות האמיתית והמציאותית היא האפשרות של כל אחד מאיתנו לשאוף ולהתאמץ על מנת להגשים או לפחות להתקדם לכיוון המטרה הנכספת?
ואולי החירות נמצאת דווקא בדרך אליה, החירות היא הדרך והיכולת שלנו לצעוד בה, כל אחד בקיצבו ובדרכו היחודית.
והנה בימים שחורים אלו שנראה כאילו אין בהם שביב אור, כאילו התקווה נגוזה וכל הכוחות הגדולים מובילים לצמצום החירויות האישיות והלאומיות, שדומה שאין תחתית לשבר הערכי ולזוועות החיצוניות, אנו צריכים להיאבק על חירויות בסיסיות שהולכות ומצטמצמות.
אז בימים אלו צריך כל אחד מאיתנו לראות את עצמו כאילו הוא ולא אחר יוציא אותנו מעבדות לחירות, ובדרכו היחודית וקצבו להיאבק בכל כוחו כדי שכולנו נוכל להישאר חופשיים.
עד שהחירות להיאבק תישלל מאיתנו חובה עלינו למען ילדינו הורינו ולמעננו אנו לעשות ככל הניתן כדי להאיר את החושך הגדול העוטף אותנו.
צאו חברים ותאבקו על חירותנו
חג שמח
"אתה השופט חושב שהנך חופשי! אתה חושב כך, כיוון שלאחר שייגמר המשפט תלך לביתך ואילו אני אהיה המשועבד, כיוון שאלך לכלא לזמן רב. אך דע לך שמבין שנינו, אני הוא בן החורין האמיתי! אמנם גופי יהיה משעובד, אבל רוחי, היא תישאר חופשית, כיוון שארגיש שלא נכנעתי לגזירותיכם ונשארתי נאמן לאמונתי. אך לך השופט קבעו מראש מה לומר! גופך אמנם משוחרר ,אבל אינך חופשי להכריע לפי אמונתך. רוחך משועבדת, וזה חמור פי כמה!"
(קטע מתוך דבריו של נתן שרנסקי שנשא בפני השופט שגזר את דינו לסיביר הקרה, בשל פעילותו הציונית האסורה, תחת השלטון הקומוניסטי-סובייטי).
נתן שרנסקי, בנאום בלתי נשכח מול השופט שגזר עליו גלות בסיביר בשל פעילותו הציונית, היטיב לבטא אמת עמוקה: הקשר הבלתי נפרד בין חירות פנימית למשפט צדק. שרנסקי בדבריו אלו מצביע על אבחנה עמוקה - חירות אמיתית אינה תלויה רק בחופש התנועה הפיזי, אלא בעיקר בחופש הרוח, בזכות להחזיק באמונה פנימית ולפעול על פיה ללא מורא.
משפט וחירות הם שני צדדים של אותו מטבע חברתי. המשפט קובע את המסגרת, את הגבולות הברורים שבתוכם בני אדם יכולים לפעול בחופשיות. בלעדי המשפט, החירות יכולה בקלות להידרדר לאנרכיה, שבה הזכויות והחירויות של החזק בלבד נשמרות, ואילו החלשים נפגעים. אך כשהמשפט מבוסס על עקרונות של צדק והוגנות, הוא הופך לכלי שבאמצעותו מתאפשרת חירות אמיתית לכולם.
המשפט הוא זה שמגן על החופש מפני דיכוי ושרירות לב, באמצעות חוקים שקופים וברורים. במציאות שבה המשפט אינו עצמאי, אלא נתון ללחצים פוליטיים או לגחמות השלטון, מתמוססות גם החירות והצדק. במצב כזה, אף אדם אינו באמת חופשי, שכן קיים פחד מתמיד מפני פעולות שרירותיות של השלטון.
ומכאן החשיבות המכרעת של הפרדת הרשויות במדינה. הפרדת הרשויות - המחוקקת, המבצעת והשופטת - יוצרת איזונים ובלמים הכרחיים המונעים ריכוז כוח ביד אחת. מערכת זו מבטיחה שהמשפט יהיה בלתי תלוי, הוגן ושוויוני. הסינרגיה בין חירות למשפט, הנשענת על הפרדת רשויות ברורה ומובהקת, היא המפתח ליצירת סדר חברתי יציב וצודק.
מדינה המקדשת את עקרון הפרדת הרשויות מבטיחה משפט הוגן, המגן על האזרח ועל חירותו. זוהי ערובה לקיום חברה חופשית, שבה כל אזרח מרגיש בטוח לבטא את עצמו, לפעול לפי אמונתו ולהתקיים בכבוד. שרנסקי מזכיר לנו שכל עוד הרוח חופשית, וכל עוד המשפט הוא עצמאי וצודק, אפשר לקיים חברה שבה הסדר החברתי, הצדק והחירות משתלבים בהרמוניה בלתי נפרדת.
בברכת חג חירות שמח,
עוה"ד משה אורן
* הערת המערכת: מתגורר בכפר החורש ושוכר בשריד משרד
חודשי "החורף" היו עמוסים בפעילויות מרגשות ומשמעותיות!
חגים ואירועים
הנעורים המקסימים שלנו הפעילו, כמיטב המסורת, הפנינג חנוכה והפנינג פורים מלא חיים ושמחה, והתגובות החמות לא איחרו להגיע.
את יום המשפחה ציינו במרכזים בפעילות עם סבים וסבתות בסימן אז והיום. היה מלמד, מחבר ומעשיר. בנעורים קיימנו טורניר כדורעף משפחתי.
בט"ו בשבט יצאנו לשתילה בשכונת המכוורת ואנו עוקבים אחר גדילת הצמחים.
במהלך יום המעשים הטובים הילדים פינקו את דרי הדיור המוגן, יצאו לניקיונות ברחבי שריד, ציירו על מקלט המגרש הירוק ציור של חברות ויחד, בנו מיצג "כנפיים של בובה" (בקרוב יתלה וכולם יוכלו להנות ממנו).בחופשת פסח ייצאו הנעורים להשתתף בניקיון חופים בקיסריה
גאווה ועשייה מקומית
החודשים היו מלאים ביוזמות של הילדים והנוער: במרכזים – הילדים העבירו פעילויות בעצמם דבר אשר מעצים ומחזק את הקשרים. בנעורים - קיימנו סדנת ציורי שש-בש ביוזמת הנוער אשר נמשכה מספר מפגשים.
תנועת הנוער – קן שריד – גאווה אזורית! – הפעילויות מתקיימות באופן שוטף הודות לצוות ההדרכה המופלא שלנו בהובלתם של הקומונרים חן וגיא וגבי ריכטר רכזת התנועה.
מספר חברים והורים שיתפו בידע שלהם והפעילו את הילדים . (תודה לכולכם)
מועדוני הנוער עבור שיפוץ, ארגון מחודש והצטיידות – והמקום חם ומזמין.
התקיימו מספר מפגשים מיוחדים בנעורים: אחד מהם היה שיחה עם לוחמים – חילוני ודתי – אשר התמקד בחברה הישראלית ועל משמעות החיים במדינה שלנו. השני היה עם מנהל המדרשה למנהיגות ״דרך פרת״. – אשר התמקד בערכים, מנהיגות ותפקיד הנוער בימינו.
חופשת פסח כבר בעיצומה , במהלכה הילדים נהנים מפעילויות בטבע, טיולים וקיום מנהגי החג.
נאחל לכולנו המשך חודש נהדר, מלא בשיתופי פעולה, עשייה חינוכית וקהילתית, והרבה רגעים משמחים. פנינו כבר למועדי ישראל והחופש הגדול.
מנצלת הזמנות זו על מנת לומר שוב תודה –
לצוות המסור שעושה ימים כלילות בלמידה, השתלמויות, מחשבה והשקעה שתהיה כאן מערכת חינוך מיטבית.
לכם, הורים יקרים, על השותפות, התמיכה והעידוד שממלאים אותנו במוטיבציה להמשיך ליצור ולעצב עתיד חינוכי מואר ומשמעותי.
לבעלי התפקידים שקשובים לכל בקשה ומשאלה.
לוועדת חינוך וההנהלה שנפגשת, חושבת, ותומכת בכל הנעשה.
שנה מאוד מיוחדת עוברת על החקלאים. שנת בצורת. אמנם לא כהגדרתה הרשמית אך בפועל המצב בשטח דומה.
מיעוט המשקעים החריג של החורף לא איפשר למרבית השטחים של הפלחה- החיטה, שיבולת השועל והתלתן לסיים את מחזור חייהם באופן רגיל. השנה לא יהיו גרעינים. את מרבית החלקות נאלץ לקצור לשחת או לתחמיץ כמזון לפרות. ביבולים נמוכים מאוד. השפעה נוספות של הבצורת היא אי מילוי המאגרים במי שיטפונות. לשמחתנו כל המאגרים שלנו מחוברים למילוי מי קולחין כך שבפועל לא יחסרו לנו מים. הם רק יעלו לנו כסף.
למרות הבצורת גידולי הקיץ נזרעו בתנאים טובים והשטחים נראים טוב.
עם הרבה אופטימיות אנחנו מקווים שהקיץ יהיה מתון ונח וללא שרבים קיצוניים.
ונסיים באמירה חקלאית מצוייה….שנה הבאה תהיה יותר טובה.
תשעים ותשע שנים מצוין חג הפסח בסדר קהילתי בשריד, וכך גם השנה. הייחוד של הסדר הקיבוצי, הוא ביכולת לאגד לשעתיים בחדר האוכל, תכנים שמאד קשה לקבצם בכל מועד אחד: קהילתיות ומשפחתיות, מסורת והתחדשות, טקס מוקפד וארוחה טובה, כובד ראש ורוח שטות.
הגדת הקיבוץ הארצי, בה אנו קוראים בסדר, היא אחד הביטויים המובהקים של התפתחות התרבות היהודית ב120 השנים האחרונות. אנו מאמינים כי היהדות היא תרבות חיה, משתנה וצומחת, והיצירה התרבותית לעולם אינה מנותקת מהסביבה והזמן. כך בהגדה המסורתית אשר התפתחה לאורך הדורות בגלות, וכך גם ההגדה שלנו. לצד שמירה על הפורמט הקאנוני, שהתעצב עוד לפני קום המדינה, אנו מציינים בטקס את מוראות התקופה.
סיפור יציאת מצריים הוא הרי אותו סיפור. אבל ההקשר והמשמעות האלגורית שלו כל הזמן משתנה. איך ניתן לציין היום את חג החירות בלי לדבר על אלה שאין להם חירות? 59 חטופים וחטופות עדיין מוחזקים בעזה, 19 מתוכם בחיים. כשנשב סביב שולחנות החג, שמחים בשמחת החג, נספר גם את סיפורם ונדרוש את השבתם.
החירות שלנו אינה מובנת מאליה. בעולם של היום יש פחות חירות, פחות חופש, ויותר ניצול ועוול. ברחובות ישראל מתנהל בשנים האחרונות מאבק עיקש על חירות וחופש. גם מאבק זה הוא מורשת שעלינו להנחיל לילדינו, כציווי המסורתי "והגדת לבנך". נאחל חג של שחרור, של שמחה והתחדשות. חג של חירות פנימית וחיצונית. חג שמח.
שיר ומאור פרסאי-ברניב, בשם צוות החג.
שרידניקים יקרים,
עדי פנה אליי אם יש לי משהו משלי לכתוב לעלון. והאמת שיש לי. הגענו אליכם ביולי 2024. אחרי שב8.10.23 לפנות בוקר התפננו מהבית שלנו בכפר בלום.
לקחנו 2 מזוודות טרולי, כמה תיקים, שמיכות, כריות ויצאנו מהבית.
לא ידענו מה יהיה, יצאנו למסע אל הלא נודע. שבוע בזיכרון יעקב אצל חברי משפחה, יומיים בדרום, בריחה לחו"ל כשחששנו מכמה תסלים המלחמה ואז המשך שנה בדרום בקיבוץ כי אביעד גויס למילואים בגבול מצרים.
ואז ביולי הגענו אליכם. לא ידעתי כלום על קיבוץ שריד.
זרמתי עם הרצון של אביעד לגור פה.
מהרגע הראשון נתתם ואתם עדיין נותנים לנו, חיבוק ענק:
עזרה בהובלת מקרר, עזרה בהובלת ציוד וריהוט אחר, סלסלת קש, הדפסה של מסמך או השאלת תיק לאירוע. כל דבר שאני שואלת או צריכה עזרה בו, תמיד מישהו/י באים לעזור לי. ומעבר לזה, היחס שלכם אחד לשני, אליי, לסביבה, לכלל הקהילה, מרגשים אותי כל שבוע מחדש.
גרתי בכל מיני קיבוצים בחיי.
בשריד אני מרגישה שהמושג של חיי קהילה מתקיים כמו שאני רואה אותו.
שיותר מאירועים כיפיים בחגים וטקסים בימי שישי, חיי קהילה זה איך מתייחסים אחד לשני ביום-יום. שלאנשים איכפת- אחד מהשני, מהמדינה, מאיכות הסביבה.
שהשיח בקבוצת הקיבוץ בריא (יש אירועים חריגים, אבל רוב השיח בריא).
התחושה פה היא של כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם.
כשגרתי בכפר בלום הרמתי את הכפפה של גינה קהילתית אצלי בגינה- זה לא התרומם לצערי. ופה בשריד יש את "מתנה מהטבע". כיף לי לראות עוד אנשים שמבינים שזאת מצווה לקטוף את הפירות על העצים ולעשות בהם שימוש ושמשאבים צריך לחלוק ביחד. שדאגה אחד לשני ולסביבה חשובים.
אני מודה לכם על החיבוק הענק שאתם נותנים לי בתקופה הקשה הזאת.
בשנה האחרונה אני עוברת את התקופה הכי קשה שלי בחיים בגלל אסון משפחתי. החיבוק שאתם נותנים לי פה יום-יום, כל כך מחזק. אז מה שיש לי לומר לכם זה תודה רבה, אני אוהבת אתכם ואני מקווה שאני מצליחה להחזיר לכם את האהבה שאני מקבלת ממכם.
ספיר גינסין
יעל לב מבררת אצל ילדי גן אילן
תודה לשרי שרם-לב שריכזה את השמות
א. להיכן לא נתנו לכם להיכנס?
ב. מי לא מזמין אתכם לחג?
ג. בסל הכביסה המלוכלכת שלכם אין...
ד'. מי עוקב אחריכם לאורך החג?
אם יצא לכם 16 נקודות
אתם כשרים לפסח ולחגים הבאים
אם יצא לכם 12
אתם כשרים ליהדות הרפורמית
אם יצא לכם 4 עד 6
אתם חמץ חברים,
אתם חמץ
שגיאה איומה בהבנת החג, 40 שנה שהלכנו במדבר לא נועדו כדי לחזור אליו.
קר מדי, חם מדי, רוחי מדי, אוכל מלא חול ואין מה לאכול.
סדר שהסיבה היחידה להגיע אליו היא שלא ימחקו אתכם מהצוואה המשפחתית.
אוכל שמקבל מחמאות רק כי לא שווה לקלקל יחסים בשביל כמה ביסים, תוכן משמים והשתתפות מחייבת בחיסול.
השתגעתם? טיסות עמוסות, מחירים יקרים, אריזות אינסופיות ואז לנסות לנפוש בין פרו פלסטינים.
עדיף כבר סדר בחברון
סדר עם כל הרעות החולות של הסדר עם החמות רק שבסוף צריך פחות לנסוע. בשלב החיסול תתחילו לשאול- למה בעצם לא נרשמנו לסדר בחדר האוכל?
סדר ששווה ללזכות בפיס!
לא צריך לבשל, לא צריך לערוך, לא צריך להגיש, לא צריך לחסל ולא צריך לנקות. תוסיפו לזה את אי הצורך לנהוג ואת העובדה שהחמות שלכם מבשלת פחות טוב מהטבח של הקיבוץ ואתם על גג העולם,
רק אל תקפצו למטה.
שלחו את האישה לסדר אצל המשפחה שלה, תגידו שמתחילה לכם מיגרנה ושאתם רוצים להישאר לבד בחושך ובאמת תישארו שם. חוויית ריטריט מקסימאלית שתטעין לכם את כל המצברים. הזדמנות בלתי חוזרת לאכול את מאכל פסח האהוב עליכם- מצה עם שוקולד מבלי צורך לטרוח. אם אתם רוצים ליהנות אפילו יותר שלחו את הילדים והאישה למשפחה שלכם.
צפו לכיף עד שהאישה חוזרת ואז לכמה ימים של גיהנום עלי אדמות.
קרדיטים
מנהלת: מלכי לביא
רכז מערכת: עדי רוזן
עיצוב ובנייה: אלי טויסטר
צילומים: אלי טויסטר, חי שפיר, רוני דה קוסטה
אספו נתונים: יעל לב, עומר ארדי, הללי זבולון