שלום רב וחג שמח לכל בית שריד,
מה השתנה הפסח הזה מכל הפסחים, ישאל בוודאי צעיר הילדים שיסב לסדר השנה. ועוד לפני בואו של החג, שואלים את זה כולנו סבים, הורים וילדים. שואל צעיר הבנים ושואל האב את הבן. ובאמת זו הזדמנות לשאול את עצמנו מה נשתנה?
האם החיסונים שאולי סוף סוף מאפשרים להדביר את המגפה, או שמא פתיחת השמיים, המסעדות, מקומות הבילוי והמופעים? אכן בהחלט דילמה, במיוחד כאשר חג הפסח נחוג כאשר טעמן החמוץ של הבחירות הרביעיות בשנתיים האחרונות עדיין נישא באוויר, ואיתן השסעים, הפילוגים והמחלוקות שמלוות אותנו בכל יום ויום.
אבל אולי מכל אלה דווקא התשובה הרחבה שהייתי עונה לבני, הייתה מעט שונה. הייתי מסתכל לחג הפסח בלבן של העיניים. מנקה ומייחד את מה שבעיני הוא התרומה החשובה של פסח ויציאת מצרים לאנושות והוא המאבק לחרות.
רבדים רבים למאבקו של האדם לחרות. החל ממאבקו האקזיסטנציאלי על השחרור העצמי מכבלים, מנהגים, מחשבות, דרך מאבקו לחרות. מבזבוז זמנו במילים ומעשים חסרי טעם דרך מאבקו בחברה בה הוא חי, על מנת להשתחרר ממוסרותיה וכבליה וכלה במאבקו הציבורי במסגרת חייו כעם. מאבק לחרות כנגד המנסים לשעבד ומאבק נגד עצמו המשעבד אחרים.
זהו מאבק סיזיפי שמלווה כל אחד בתחנות הרבות של חייו. אצל חלק הוא מהווה את מירב עיסוקם ואילו אצל אחרים קיים ברובד התת מודע בלבד, ואיננו נחשף ברובד החושב והפועל.
אולם, אם נמקד מבטנו בסמליו של הפסח. עם ישראל משועבד במצרים ואיננו רוצה לעזוב. בניו הולכים שבי אחר תרבות וערכים זרים ומאבדים את עצמיותם. ובתוך כך העם משועבד ע"י זרים ומאבד את זהותו העצמית.
והאם אחרי היציאה ממצרים כל זה השתנה? בכך אכן עוסק הפסח ומאפשר לדור המדבר 40 שנה של התנקות וטיהור על מנת שדור חדש יבין את מושג החרות ויפעל על פיה.
נדמה שזהו לקח שצריך כל אדם לחשוב עליו, כאשר הוא הולך לעבוד, מבלה עם בני משפחתו, או הולך להצביע בקלפי. דין וחשבון שמתחיל בפסח, מתעצם ביום הכיפורים כאשר אז גם עומדת לרשותנו האפשרות לבקש סליחה מאלו שנפגעו מאיתנו או לסלוח לאלו שפגעו בנו.
כך עושה המסורת היהודית חסד עימנו. מאפשרת לנו לעצור, להסב ביחד עם היקרים לנו ולשאול שאלות מענינות. כך חג הפסח במסורת החגים היהודיים מביא לעולם בשורה הומניסטית המעלה על נס את רוח האדם ומביאה עימה ערכים של צדק, סולידריות וחרות לכל אדם ואדם.
לאחר שנסיים את הטקסים, נשבע מהאוכל הרב שיוגש לשולחן ונמצא עצמנו מבושמים מעט לאחר ארבע כוסות של יין, נוכל אולי לפנות כמה רגעים של שקט. להנות מכל מה שיש לנו, להודות על היצירה המיוחדת שיצרנו ולהרגיש כשבט אחד גדול ומלוכד הנושא עימו תקווה תמידית לחיים צודקים והוגנים.
חג שמח לכל בית שריד
הנהלת הקהילה
