שלום רב.

אנחנו ידועי תקנונים מכל הסוגים והמינים. הבעיה איננה החלטות קבוץ נבונות ונדרשות. הבעיה הנה אכיפה. אני נוהג לומר שמס' תקנוני הכלבים עולה על מס' הכלבים לדורותיהם שהיו בשריד. כאמור, לא התקנון הוא הגאנעף. (גנב) אי האכיפה הוא הגאנעף. 

הדשאים הפרטיים בקיבוץ הולכים ונעלמים ועל מה שהיו דשאים חונות מכוניות. שבילי הקיבוץ משמשים לצירי נסיעה למכוניות. המדרכות משמשות חניות למכוניות והולכי רגל (גם ילדים, כמובן.) נאלצים לרדת וללכת על הכביש במקום על המדרכה. שולי המדרכות מסומנות באדום לבן. זה כאילו סימון להזמנה לחניה. (רק בקיבוץ) הסימון הוא הגיוני וחייבים להשמע לו או להיענש. אולם דבר מן השניים אינו קורה. 

ישנו הכביש שההגיון בתכנונו נתון במחלוקת רצינית; הכביש מחדר האוכל היורד מטה אלה הברכה. ישנן לאורכו מס' חניות מסומנות, וזה בסדר. אולם בכביש זה אם חונים היכן שהחניות אינן מסומנות  נחסם מסלול, והכביש הופך באחת לחד מסלולי.

נסיתי לפני 6 שנים לפתוח בקמפיין בו הייתה מעורבת המזכירות וכן דמויות בולטות כמו שי רוזן, נח שגיא ואחרים. אך… ללא הועיל. נמצאו תירוצים והסברים מכל הסוגים: "הדבר אינו בידינו. איננו רשאים להדביק על שמשות המכוניות, איננו רשאים כך ואיננו רשאים אחרת". התוצאה הסופית היא שההפקרות היא השלטת.

ניר, חביבי. ידידי הצעיר. מה שדרוש הוא מנהיגות עם ביצים שתעשה סדר ותחזיר את החזות היפהפיה של הקיבוץ וגאות יחידה שיש לנו הנהגה המסוגלת לגרום לקיומם של חיים דמוקרטיים בקיבוץ בתוך מסגרת מחייבת התנהגות שמסוגלת פשוט, לומר לא למפרי הסדר הסדרתיים.

אני מאלה שבחרו בניר ואני מקווה שהוא ישנה את התפיסה של מנהיגות בקיבוץ.

בברכת חזק ואמץ (בעיקר עכשו)

יוסי נץ