אזהרת מסע:
זה לא הולך להיות קל לאנשים עם קיבה רגישה ורגיזה.
 
יגאל היה אדם פרטי מאוד. מאוד-מאוד.
קשה להתקרב אליו, קשה להבין אותו.
יגאל היה אחד האנשים היותר מוכשרים שצמחו כאן, על הגבעה שלנו.
תרומתו לבניין מערכת המידע של גמל בשנות ה  -80 וה – 90, לא תסולא בפז.
יחד עם ראובן דננבאום ז"ל בנו מערכת תמחירית בכלים מיחשוביים שיגאל פיתח לרמה שגם היום אין לגמל. סליחה. עובדה.
כל זה עשה בצנעה ותוך הערמת קשיים ברמה יוצאת דופן למנהלי גמל לדורותיהם.
כשהגיע השעה למזג את המערכת שבנה לתוך המערכת של "גן תוכנות חשב"  -זו הייתה קריעה. קריעת-תחת. יגאל עשה את המוות לתהליך ולאנשים.
אנשי "גן תוכנות חשב", מצד שני ידעו להודות שיש כן מערכת שיש הרבה מה ללמוד ממנה. ואכן למדו והטמיעו.
התהליך הסתיים לשביעות רצון של אנשי גמל ונותני השירות מ"גן תוכנות חשב".
 
כשהתקרבתי למערכת המידע במהלך שנות ה -90, הזהירו אותי שחם ופקר מיגאל:
"אל תלך אליו לא מוכן. הוא יעשה לך את המוות עד שתיראה משהו".
צדקו. טעו.
יגאל באופן מתודולוגי הנחה אותי איך להכין את הבקשות שלי.
אמר שייקח לו חודשיים.
אם התלהב, גמר ביומיים.
אם לא, לקח חודשיים. מרח ומרח ומרח – קיווה שאשכח.
זו הייתה דרכו: "אם לא תבוא אלי כל שבוע, סימן שזה כבר לא חשוב לך".
כך למד מהדרישות התזזיתיות לטעמו מצרכני המידע. צדק.
אני כתיש צעיר שזה מכבר גמר ללמוד וחושב שיודע הכול, היו לי עימותים ללא סוף עימו.
תיש צעיר, אמרנו? לא?
השיעור הכי חשוב שלמדתי מיגאל היה:
כל דוח נמדד בכמה "לבן הנייר": כמה מקום ריק יש כדי להבליט את העיקר.
הצגה פשוטה ובולטת למידע שאתה רוצה להראות. שיעור שמלווה אותי עד היום.
לאט לאט הבנתי שאת יגאל צריך "להדליק": לתת לו משמעות למעשיו.
וזו בעצם התורה כולה עם אנשים מוכשרים באמת.
 
הבדידות של יגאל התעמעמה עם כניסתו של רפי רוזן ז"ל לעבוד בחדר אחד בבניין משרדים.
יגאל חמוש במכנסיים אדומות קצרות-קצרות מימי המוסד החינוכי, אבריו פרושים לרווחה ויחד עם רפי רוזן מנהלים שיחות בגבהים שגם תני (תנחום) כהן מינץ לא יכול להגיע.
כל כניסה שלנו לחדר – זו הפרעה לדיאלוג שלנו אין יכולת להיות חלק בו.
רק בדיחה טובה מבית מדרשו של סיומקה דנציג גרמה לרפי לומר ליגאל: "בוא נקשיב לילד, הוא הרי היה תלמיד של שנינו במזרע".
 
יגאל היה המורה שלי לפיזיקה במוסד החינוכי במזרע.
בדרכו היבשושית ניסה להרביץ בנו תורה אודות מכניקה בעזרת הספר של סירס-זימנסקי.
לא זוכר כלום. אך איך שהוא נטע בי את האהבה למקצוע. לא מבין איך. אבל, עובדה.
אני, לא מספיק מוכשר לפיזיקה. אך הירושה של האהבה לפיזיקה עברה לילדי.
 
יגאל לא היה איש של אנשים, כמונו.
הוא היה איש של אנשים כמוהו. אינטלקט חד ותשוקה ללמוד ולהבין.
אורי רמון סידר ליגאל ולי קורס ייינות בטכניון אצל ד"ר יאיר מרגלית. סמסטר שלם.
שם הבנתי מי האנשים שיגאל נהנה מחברתם. היה מעניין, מלמד, מרשים ו…טעים.
לאחר הקורס חיי מול יגאל נפתחו. קיבלתי "אישור" להיכנס לחדר של יגאל ורפי.
גם ההיענות שלו לבקשותיי המוזרות הייתה אחרת. אבל, עדיין קשה מאוד.
שחם ופקר ידעו לנהל אותו טוב מאוד.
קיבלתי מהם הרבה מידע איך מניעים את יגאל.
למשה פקר הייתה שיטה: "דום פריניון" לכל דוח מורכב ממש. עבד יפה.
ואני הקטן, השתדלתי להביא לו תשורות צנועות אחרות.
לאחר לכתו של רפי רוזן, חייו כאילו השתתקו.
קריאה מרובה והטיולים הקבועים במסלול קבוע מאוד והעושר שקיבל מהנוף המתחלף והציפורים שהיו בבת עינו, תדלקו את חייו.
לפעמים אנו חיים חיים שלמים ליד אדם בלי להכיר אותו ממש.
גם כאן, זה המעט שאני יכול לספר לכם על יגאל.
סליחה יגאל, על החשיפה. מסור ד"ש לרפי.