היינו פעוטים. יום אחד הגיע לקיבוץ הקומביין השני שהגיע לארץ. ליד סככת המכוניות עמדו כמה ארגזי עץ ענקיים, פפו כבר החל לפרקם בזהירות בעזרת לום, (כשיל), פטיש, צבת ועוד כלים משונים. ליד הארגזים ישבו אברהם צוקר ואבנר אבל שהיו אז יחד עם גדעון מנור וזוסמן מבית אלפא המומחים למיכון החקלאי. הם דפדפו בין דפיו של ספר הקומביין ותכננו את הרכבתו.
ישבנו, פעוטי שריד, פעורי פה והבטנו בהתפעלות כעל מעשי נסים, כיצד הם לוקחים חלקים, מחברים בהברגות חלק לחלק, ואיך מיקמו את גלגלי השיניים, כיצד חברו גלגלים ע"י חגורות, שבעזרתן היה גלגל אחד מעביר סיבובים לגלגל אחר, וכאשר היתה החגורה מוצלבת היה השני משנה את כיוון סיבובו.

לפני הקומביין הביאו טרקטור שגם משך אחריו את הקומביין, ובאותה עת העביר לו כוח (קרדן), כך הפך קבוץ שריד בעזרת אברהם צוקר ואבנר אבלס למוביל בארץ באשר למיכון חקלאי. ואנו, פעוטי שריד, גאוותנו הרקיעה עד מעל לשחקים.
הטרקטור הראשון שהיה בקיבוץ היה מסוג "אבנס". ההנעה שלו היתה סיפור. בהתחלה היו מחממים אותו בעזרת פרימוס. לאחר זאת היו מסובבים מנואלה במשך שעות עד שלפעמים מתוך עייפות או שעמום הוא החל לפעול. דומני ששלומק ויטרברגר היה אחראי עליו.
כאשר ידעו שבעוד שבועיים יצטרכו לזרוע, היו מתחילים להניע את הטרקטור שבועיים לפני מועד הזריעה. דומני ששלומק היה גם הנהג הראשון של הקיבוץ, עד שיום אחד זנח את מלה אשתו ואורי בנו ויצא את חצר הקבוץ לנהל רומן עם אישה חיפאית צעירה.
היו בקבוץ שאמרו שאותה אישה מעבירה ידיעות חסויות לאנגלים, ולא הבנו האם כועסים החברים על שלומק בשל הזניחו את מלה ואורי, או בשל כך שאותה ריבה צעירה שלקח מוסרת סודות כמוסים לאנגלים.

הייתי אז ילד בגן רבקה יחד עם אורי בנו ולא כל כך ידענו איזה סודות היא מוסרת. פעם שאלתי את רבקה בעניין זה. רבקה נראתה נבוכה, ולאחר זאת אמרה שהיא כנראה אותה מרגלת שמסרה להם את הסוד שלדודיו יש שבריה מתחת למיטה. אז אורי שאל אם היא גם מסרה שבמטבח יש סכין גדולה שפרנצי חותכת בו סלט לחברים. רבקה הלכה, פניה חתומים, ואורי נשאר עם ההרגשה שניצח. הוא לא ידע את מי ואת מה ולמה, אבל אורי הרגיש שניצח