"היום הראשון בשריד" 4.11.43  
כתב צבי בק ז"ל למסיבת 50 שנה לגדוד "השדה"

כאן יסופר על היום הראשון שלנו בשריד, אקדים ואומר, שאני וזוגתי שתחיה איננו חברי גדוד "השדה" ה"גזעיים", אלא שצורפנו לחבורה זו, בגלל דברים נאים אשר עשינו בשדות- העמק, באותם לילות קיץ יפים בימי שחרותינו. ואשר בסופו של דבר זעזעו את מוסדות התנועה בכך שעברנו על אחת מדברות השומר הצעיר, שהיום כבר לא זוכרים אותן בדיוק.

לא אומר שכל השומרים באותם ימים הצניעו לכת, אבל אצלנו החטא הקדמון החל להיראות לעין השמש. אי לכך ישבו חכמי התנועה ואמרו: היות וחטאתם בשדה, תצורפו לאותו גדוד כל ימיכם ואכן כך היה- כי דין התנועה דין הוא- בדיעבד התרגלנו ואיננו מצטערים לא על החטא ולא
על עונשו.
ואכן ברביעי בנובמבר 43 הגענו בשעה טובה לשריד, שני ילדים מגודלים, אשר החליטו לקשור את גורלם לטוב ולרע בקיבוץ שריד.
כדין אותם ימים רכוש רב לא היה לנו רק מיטה ומיזרון. לא הייתי אומר שבדיוק ציפו לנו ביום זה, חדרים פנויים גם אז כמו היום לא היו בנמצא, ועל תכנון מראש על בואנו עדין לא חשבו, הלכו ומצאו את האיש אשר על החדרים ואכן קבלנו חדר בצריף שלמען האמת לא הצטיין בניקיונו, אבל סוף סוף ראינו חדר שלנו.

אמנם הוא לא הזכיר את מרחבי השדות, אבל הספיק לגמרי לאהבת זוג צעירים. אי לכך הפשלנו שרוולינו והחלנו בניקיונו. דלי וסחבה לא היו בימים ההם, אלא פחי דלק חתוכים עם ידית ברזל מעשה ידי אומן ושק רגיל לניגוב הרצפה . מצאנו ליד אחת הדלתות מין כלי כזה ומאחר ורכוש הקיבוץ הוא של כולם, שלי שלך ושלך שלי, לקחנו עם מים בלי סבון ומירקנו את הרצפה ושמחנו לשים את מיטתנו ולשכב לנוח ואפילו נרדמנו. אחרי שעה קלה דפקו על דלתנו ואותו אחראי לחדרים עמד עלינו והסביר וגמגם שלא זה החדר שיועד לנו אלא חדר אחר.

וכך לקחנו את מטלטלנו ועברנו לצריף אחר מוזנח ומלוכלך כקודמו. ושוב חוזר חלילה לקחנו את פח הדלי והשק ומירקנו גם רצפה זו, אלא שאז חכתה לנו הפתעה בדמות חברת קיבוץ ממושקפת וזועפת אשר לקחה מידנו את הפח החלוד והרעימה עלינו בקולה, שאל לנו להשתמש בפח זה לרצפתנו כי ראשית הוא מיועד רק לרצפתה ושנית היא חופפת בו את הראש, כמו שאומרים רצפה מעץ וראש מעץ מסתדרים טוב יחד.
שוב חזרנו לשכב על מיטתנו בחדר הנקי עייפים אך מרוצים, רק עצמנו את עינינו ושוב רעמה דפיקה בדלת ואותו חבר אשר על החדרים ביקש את סליחתנו והסביר ששוב זה לא החדר הנכון והעביר אותנו לליפט. ליפט למי שלא יודע זה ארגז רהיטים גדול אשר בו ה"ייקים" היו מביאים את רכושם מגרמניה לארץ הקודש.

נגרי שריד פתחו בו חלון והקימו דלת והרי חדר מגורים לתפארת. ולא את כל הליפט קיבלנו אלא רק שני שליש, בשליש השלישי התקינו חדרון קטן למחזירות ימי עבודה. המחיצה הייתה מדיקט ואפשר לומר שצעירנו דאז, ותיקינו היום, עשו עבודה טובה בחדרון הקטן וקולם נשמע למרחוק. בסיכומו של יום שטפנו שלושה חדרים וסוף סוף הגענו אל הנחלה. וידידי היקרים זה היה רק ביום הראשון .
על 50 השנים הבאות אולי עוד יסופר וייכתב.
צבי בק (סימוכין לחלק מסיפור זה אפשר למצוא בספרו של ידידנו רפי רוזן "בית הקומותיים נושם".)