היתה לי הזכות ללוות מקרוב, לעיין ולקרוא בהתרגשות את ספרי שיריה של עדה חרמוני, מהראשונים שבהם ועד עצם הימים האלה. לאחר שהתרגלתי לסגנונה ולתכניה מצאתי בהם אין ספור חוויות, רגשות וסיפורים שמאחורי השירים, כשאל חלקם, היחסית גדול, הצלחתי להתחבר באופן אישי. 
במקביל, כחבר קיבוץ שריד, נזדמן לי לעקוב מקרוב אחר ההתפתחות בדרכו האמנותית של יאיר בשדה הצילום, הן כצלם החצר, דרך כיסוי עיתונאי בעיתונות האזור והתנועה, ועד לתערוכות הצילום האמנותיות שלו. 
אולי לא במקרה הגענו גם לכך שיכולנו להתרשם, ליהנות מהשילוב המאוד מעניין והפורה של יצירת השניים, שבאה לידי ביטוי בספרי השירה המצולמים מפרי היצירה המשותפת של עדה ויאיר. העניין המשותף, הליווי ההדדי של כל אחד בתחום היצירה האמנותי של בן/בת זוגו/זוגתו וההתפתחות האמנותית האישית של כל אחד מהם בנפרד, הולידו בסופו של דבר את המבט האמנותי המשותף הפורה והמפרה, הן את היוצרים עצמם והן את קהל הקוראים – הצופים של יצירתם המשותפת. 
אין לי ספק שהם ראויים בזכות להמשך תמיכה ועידוד מצד "קרן חבצלת" למען נוכל להמשיך ליהנות מפרי יצירתם המשותפת, בעידן בו נעשה יותר ויותר קשה להמשיך ליצור בלי גב כלכלי, עידן שדווקא בו נחוצה ביותר ההתפתחות האמנותית במקומותינו. 

בברכה, 
נח שגיא, בשם קיבוץ שריד