בקיצור ולעניין. אחרי שסיימתי כחניך מצטיין את הטירונות בסרפנד, יועדתי מראש לקצונה, נשלחתי למפקדת הגדנ"ע לעבור סדרת אימוני ספורט וכושר גופני  וקרבי ועוד במבצר "המצלבה" בירושלים. מפקד "הגדנ"ע –פורסז", אלוף משנה עקיבא עצמון כינס  אותנו; 65 משתתפי הקורס, ופרס את תוכניתו להקים גדנ"ע  אוויר וביקש מתנדבים לצאת לקורס טייס מקוצר, שכלל רק את שני השלבים  הראשונים: מכין וראשוני, והמצליחים בו ידריכו בגדנ"ע אוויר. הייתי בין 19 מתוך 37 שנרשמו עברו את  המבדקים ונכנסו "בדלת האחורית" למכין ג' של קורס טייס מס' 5, שנפתח באוקטובר 1950. 

את הראשוני סיימנו רק 5 מתוך "הגדנ"עים", שהתחילו והתבקשנו ע"י מפקד בית הספר לטייס להמשיך לשלב הבא "המתקדם", כיתר חניכי הקורס הגדול ביותר של אז. המדריך הקבוע שלי, אריה אוסטרוב ז"ל יצא בשלב מתקדם  לקורס צילום אווירי ונותרתי חניך, שעבר כל יום למדריך אחר עד למבחן הסיום, בדצמבר 51. מפקד בית הספר לטייס, טייס  מובחר מחייל האוויר הבריטי, בעל מדלית הצטיינות של מלך אנגליה, החליט לבחון דרכי את  רמת  קורס  מס' 5. בחן  וקבע כי אני  הטייס  המצטיין  של הקורס בטיסה. אחרי  קורס דו – מנועים הוצבתי  לטייסת  109 המוסקיטו,  שנחשב בזמנו  למטוס  קרב – הפצצה  המשוכלל ביותר של סוף  מלחמת העולם  השנייה, ונשלחו אליו לפי התאמה:  "הטובים  לטייס". ואני בין 6 המתחילים. לאחר חודשים ספורים הבחינו במשרדי מטה ח.  האוויר, שכלל לא חתמתי על שרות ארוך נוסף ונדרשתי  לחתום! אלא;  שהוחלט עוד קודם באסיפת קיבוץ מחייבת בשריד, שאין  לחתום קבע ללא  אישור האסיפה, והמפר: עוזב את הקיבוץ. חד וחלק. דרשתי במטה  ח.א. שנציג  בעל  סמכות יבוא  לדרוש  חתימתי באסיפה. כבן ממשיך היה עלי להחליט החלטה גורלית ובחרתי בדרך החלוצית של הורי מקימי  שריד.

בהמשך קיבלתי מהנהלת "אל-על" הזמנה חמה, (מהבוחן) שלי להצטרף כטייס לחברה. הייתי אז רפתן עסוק ביותר ולא ניצלתי את כרטיסי ההזמנה לבוא  ל"אל-על", והריני כאן, לטוב ולרע! השתתפתי במלחמת "קדש" "בטייסת  המתאבדים" של בית הספר לטיסה  בהטרדת מוצבים של הצבא המצרי בעזה. "בששת הימים" הייתי ניספח  ח.א. לחטיבה 45 שכבשה את ג'נין, ובהמשך ברמת הגולן, גם הכשרתי מסלול לנחיתת מטוסים קלים בקונטרה. ובקנטרה אשר על גדות הסואץ. שוחררתי מהמילואים בגיל 54 ,לאחר שמילאתי  תפקידים שונים. הצילום בשער, מתוך אוסף המוזיאון  של  חיל  האוויר. אין במוזיאון זכר למוסקיטו, פרט למנוע, כי גופו היה בנוי בעיקר מעץ ניזוק  מתולעים והתפרק באוויר, בים וביבשה!