מתעורר ביום חמישי לבוקר לח,

והאף נוזל ומלוכלך.

הגרון לא כתמול שלשום

כשמתברר שגם קשה לנשום.

מתחיל חישובים – קיבלתי ארבעה חיסונים,

מה פתאום הגיעו שני תסמינים?

ניגשים תחת חשש קל

להוציא את הערכה הביתית מהסל.

נייר הכסף המבריק ממאן להיקרע,

בעזרת השינייים ומספרים הוא ניכנע.

שני האגודלים מתגייסים כנגד המכסה האדום..והוא מתעופף,

בשביל לחפש אותו אני לא מעיז להתכופף.

כשאני רואה את את הפלסטיק מסביב למטוש,

עולה בי מחשבה שכדאי לוותר ולנטוש.

אבל אני אדם אחראי ואסור לוותר,

את המטוש אני מחדיר כמה שיותר,

עד ההרגשה שבמוח הוא דוקר.

מתחיל טקס הטבילה של המטוש בנוזל,

מערבבים בין חמישה לעשרה סיבובים, אסור לזלזל.

מגיע הרגע של הטיפטוף למכשיר הפלא הקטן,

שלוש טיפות בדיוק שיקבעו את גורלך, לכאן או לכאן.

המתח עצום..חזית וורודה מתחילה לנוע באיטיות,

אני כבר מאבד את הסבלנות.

עוצם את העינים

והולך להרגע עם כוס מים.

חוזר ובצעדים חרישיים, כמו במשחק שוטרים וגנבים,

אני מתנפל על המכשיר והוא עונה לי בשני קווים.

זהו נרגעתי, אני   מ א ו מ ת!!

(כמעט פסיכופט)

תוך רבע שעה הגעתי למגדל העמק ל"פי סי אר"

ואחרי עשר שעות קיבלתי את התואר:

               מ א ו מ ת