א' בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים,

לכן בחרתי לסכם היום שנה רבת מעללים:

בין פסח לפסח לא עזבה אותנו הקורונה,

קצת חום, כאבי שרירים וגם מיגרנה.

נמשכו הוויכוחים סביב כל החיסונים.

האומיקרון תפס אותנו בגרון,

קיווינו שיהיה הגל האחרון.

היו בחירות, הוקמה ממשלת האחדות,

חשבנו שיישתנה משהו בגישה ובמהות.

וביינתיים,….ה..משפט מתנהל בעצלתיים.

לצערנו בל"ג בעומר חווינו אסון,

הרבה נפגעים בהילולת מירון.

לא הספקנו להתאושש והגיע אסון הרכבל,

משפחה שלמה קטל, רק ילד אחד ניצל.

אבל לא הכל שחור,

יש בקצה המנהרה קצת אור.

באולימפיאדה, אשרם לינור

זוכה בזהב טהור.

ובישראל לומדים לומר ארטיום דולגופיאט,

שמביא זהב אמיתי ולא "כמעט".

לא נקפח את בחירת הרצוג כנשיא העתיד,

בתקווה שיהיו הרבה כמוהו ולא יהיה היחיד.

ושוב הארץ רעשה וגעשה, והיתה בבעטה

ארבעה אסירים נמלטו מהכלא בשאטה.

הקורונה שוב מרימה ראש והפעם ללא סגרים,

מתחילים פיגועים והאזרחים ממורמרים.

פוטין מצפצף על כולם,

 פולש לאוקרינה ומטלטל את העולם.

בנט מנסה את כוחו בגישור משודרג,

ועידית סילמן מראה לו מאיפה (משתין הדג).

אחרון חביב נאחל לאיתן סטייב

 שיאכל מצות ולא פיתה.

ויחזור בשלום אלינו הביתה.

ולא נותר לנו אלא לאחל לעצמינו

שנשב ביחד שלושה, ארבע דורות בביתינו,

ונחגוג את פסח, חג חירותנו!!

חג שמח!!!