כאשר עולה בדעתי המילה "קורות" אני חלוקה בה האם לייחס אותה לקורות העצים, משמע קרשים או לקורות שהן תולדות.
והפעם זו, גם מזו ידך אל תנח ואכן אספר כאן את סיפור הצריף הנורבגי בקיבוץ שריד.

לפני שנים רבות (זו תחילתם של סיפורים רבים) הגיע לשריד רופא שיניים ד"ר ווכנר מנורבגיה ובעקבותיו קורות עץ שהובאו על גבי אוניה מעבר לים לבניית מגוריו. ואכן, נבנה הצריף הירוק בצניעות ובהדר.
ובמשך כל השנים האחרות גם לאחר שעזבה משפחתו, נותר הצריף חולש על גבעה קטנה כשומר על היופי הכפרי של המקום.

דייריו התחלפו, אבל שמרו, ברוב טובם, על ייחודו של הצריף, וזכורים לטוב סבא דוד וסבתא שולמית, עד אשר יום אחד בעוברי בשביל לידו, נדהמתי וכמעט מעדתי בראותי סלעי ענק שהפרו וחסמו את הנוף הכפרי והצנוע שהיה לו, אותו כל כך אהבתי.

וצר לי.