מאת: יוסי נץ

לפנים, הקיבוץ היה (כאילו) עשיר, והחבר היה עני. היום בקונטרסט ענקי החבר הוא העשיר (יחסית לעבר) והקיבוץ, נעבעך, הוא העני. וכך,למשל חסר כסף לשמירת דשאים ירוקים. שבילי הקיבוץ אינם נקיים. דירות רבות התפנו בעת הנוכחית, ועם הבנייה הנוספת של בתים פרטיים, דירות נוספות תתפננה. זה כאילו טוב; כאילו ישנה רווחה בקיבוץ ואין עוד דלות ודוחק. דה עקא, שכל דירה שמתפנית ונשארת ביתמותה – וכן, כל סביבתה. הקיבוץ התיר לחברים בני מזל, לבנות לעצמם את בתיהם בלב הקיבוץ. זה טוב ויפה לבונים. אך בינתיים מה קורה? מצד אחד עזובה של סביבת הדירות שהתפנו ומעבר ל – כל שטח "הגבעה" הוא מתחם בנייה מבחינת: רעש, חסימת שבילים תדירה וכן כאילו, פצעים פתוחים של חפירות, מהמורות ולכלוך.

זה נחמד שיש לנו ענף כה מכניס – בית הבריאות. זה נפלא שהגנון בכל ממלכת מילוא הוא כה נאה. אבל זה לא נחמד שבקונטרסט כואב הגנון מחוץ לממלכה זו הוא כשל שכנים עניים. מגיעה באמת מלה טובה למילוא. אבל למישהו אחר לעומת זאת, מגיעה גם מלה רעה. לא?

אבל… לא הכל אבוד. הכל הפיך. יש להפטר מגיבנת "אגודת המתיישבים" ולחזור למתכונת של מערכת שליטה אחת. כך ייחסך ממון רב שאפשר יהיה להפנות אותו למשל לשיפור חזות הקבוץ. מעבר לכך אני מציע להשתמש בכוח עבודה זול – הפנסיונרים לשיפור חזות הקבוץ; ניתן לקנות מכונה לניקוי שבילי הקיבוץ שתופעל ע"י פנסיונרים. כל שבילי הקבוץ, כולל נקודות התורפה שבסביבת פחי האשפה יהיו נקיים ומעבר לכך, לכמה פנסיונרים תהיה תוספת קטנה של הכנסה. מה רע?

אני קורא את הקטע שכתבתי ואני מנחש שאני נראה כזקן נרגן שהכל לא טוב בעיניו. ובכן, כלל לא  כך. בפעמים ששבנו לארץ הייתי מאושר שאנחנו חוזרים לארץ, דווקא לקבוץ. עם כל המפגעים שמניתי, הקבוץ עדיף בעיני עשרת מונים מחיים באזור אורבני. ובמחשבה זו, אני שב לנעוץ את עצמי בכורסת הטלוויזיה לצפות בטניס ממדריד.