צפיתי בענין בראיון שקיים רון ברק עם אוריין צ’פלין, ואני רוצה להוסיף משהו
נוסף בנוגע לספר עצמו. קראתי אותו “בנשימה אחת”, (ולא כי אני מכיר חלק
מהדמויות המופיעות בו), ואני מוכרח להודות שהוא העלה בי מחשבות פילוסופיות
חדשות בנוגע להיבטים שונים של החיים, שאני מניח שהמחברת בכלל לא
התכוונה אליהם. לא לינה משותפת, לא חינוך משותף ולא קיבוץ כשיטה, אבל
מה זה משנה – הספר הוא הסיבה.
חוץ מזה, מאז ש”הנגיף הסיני” השאיר אותי בבית – גיליתי שלאתר הזה של הקיבוץ
מגיעות כל המחמאות.