לאחרונה פנה אלי בן משפחתו של משה פרסי, (שאיני יודע כמה חברים בשריד מכירים את שמו), וביקש שאכתוב דף לזכרו. נעניתי לבקשתו ברצון ואתם מוזמנים לקרוא, ואם בא לכם, גם להגיב.

משה פרסי נולד בעיירה ונדזיגולה בליטא בשנת 1896 וגדל במשפחה דלת אמצעים. כשהיה בן שש נפטרה אימו והותירה חמישה יתומים. אביו, שעול הפרנסה היה מוטל עליו, התקשה בטיפול בהם, התחתן עד מהרה ונולדו לו עוד חמישה ילדים. החיים במשפחה ענייה ומרובת ילדים לא היו קלים. משה למד ב"חדר" ובישיבה. בהשפעת אירועי המהפכה הצטרף "לצעירי ציון" והחליט לעלות לארץ ישראל. בשנת 1920 ולאחר תקופה של הכשרה בחווה חקלאית בליטא, יצא עם כמה מחבריו לקבוצת "אחווה", שהוא נמנה על מייסדיה, למסע ממושך בדרכם ארצה. משה (שכונה בפי חברי הקבוצה משה א') היה מהחברים המרכזיים בקבוצת "אחווה", ועבר יחד איתם את מסע הנידודים המפרך מחדרה להר כנרת, למושבה מגדל, לכפר גלעדי, אילת השחר ויבנאל והרבה לכתוב ביומן שלהם. ברוב המקומות שימשו חברי הקבוצה כקבוצת בניה במסגרת "גדוד העבודה" והתמחו בעיקר בבניית רפתות. בשנת 1924 הגיעה הקבוצה לגניגר. הם מקבלים שטח אדמה לעיבוד, אך עד מהרה מתברר להם שגם זה לא ימלא את צרכי פרנסתם. בשנת 1925 מגיעה לגניגר חברה חדשה – מאשה קפוסטינה שמה ועימה בתה בת הארבע מינה (המכונה – "מינה הגדולה", כיוון שישנה בקבוצה עוד ילדה בשם מינה (חרמוני) שהיא כמובן, "מינה הקטנה".) הלחצים שמפעילה הקבוצה על המוסדות המיישבים עוזרים סופסוף, וב – 31.7.1926 עולים חמשת הראשונים, שמשה הוא אחד מהם, להתיישבות עצמאית על גבעת ח'ניפס – שריד. את החיים הקשים שהם חווים כאן, אין לתאר. באביב 1927 עולות לגבעה גם המשפחות עם הילדים ומשה מביא לשריד גם את אחותו הצעירה שפרה פרסי. בין משה למאשה קפוסטינה נוצר קשר והם נישאים. בשריד נולדה להם בת ושמה אביבה. מאשה סובלת מבעיות בריאות רבות והרופא ממליץ לה, למען בריאותה, לעזוב את הקיבוץ עקב תנאי החיים הבלתי אפשריים כמעט, ולעבור למקום בו החיים יהיו לה קלים ונוחים יותר. משה חווה משבר נורא. כמה חודשים אחריה עוזב גם הוא את הקיבוץ, שבו השקיע את כל כוחותיו, כדי לחיות לצידה בקרית חיים ורואה בעצמו בוגד ועריק. הוא מתחיל לעבוד ב"תנובה" בחיפה, וכעבור כמה שנים פוקד אותם אסון נורא כשבתם אביבה נפטרת ממחלה. משה התמיד בעבודה ב"תנובה" במשך שנים רבות, עד לפרישתו לגמלאות. בשנותיו האחרונות כתב זיכרונות מפורטים של קורות חייו, (שיש בהם כבר מידה מסוימת של אי סדר), בהם הוא חוזר על הצער הרב שנגרם לו, כשנאלץ לעזוב את שריד. משה, שרוב בני משפחתו ניספו בשואה, נפטר ב – 2.5.1982 ועל פי בקשתו נקבר בבית הקברות של שריד לצד אחותו שפרה (פרסי) אבלס.

צילומים: ארכיון שריד | כתב: דני נימרי

משה פרסי ז"ל